לשון הרע על אנשי ציבור

לשואלת היקרה שלום, וסליחה על העיכוב.

מכיוון שהשאלה שאת שואלת נוגעת בהרבה איסורי תורה, בחרתי שלא לענות בעצמי ולהביא מתשובותיהם של הרב אליעזר מלמד (ראש ישיבת הר ברכה ורב הישוב), הרב זלמן מלמד (ראש ישיבת בית אל ורב הישוב) והרב יובל שרלו (ראש ישיבת ההסדר בפ"ת).
מתשובות אלו מצטיירת תמונה כללית שתאפשר לך להבין את דעת ההלכה גם במקרה שלך.
בחרתי שלא לכתוב את התשובה אלא להביא מתשובותיהם של רבנים אלו כדי להדגיש שאיסור לשון הרע איננו איסור פשוט והעובדה שזהו איסור שלצערנו הרב קל מאוד לעבור אותו לא תוכל לשנות את העובדה בסיסית שהמלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים, ועל כן עלינו להתייחס בכובד ראש לשאלות אלו ולהפנות אותם אל תלמידי החכמים שבדור.
רק אעיר שלמרות חומרתו של האיסור אסור לנו לשכוח שבחברה דמוקרטית כשלנו ישנה חשיבות רבה לתקשורת שאמורה לתפקד כ"כלב השמירה" של תקינות התהליכים השלטוניים על כל רבדיהם (על רקע זה יש להבין את ההתייחסות המיוחדת לאנשי ציבור המובאת בתשובות שלהלן).

שאלה:
בעיתון "בשבע" פורסמה ידיעה על אלוף אלעזר שטרן. (משהו על חילול שבת) ידיעה זו פורסמה גם בפורום באתרכם. האם אין בידיעה זו משום לשון הרע? מה התועלת שבפרסומה?
תשובה:
יש תועלת מידיעת עמדתם של אישי ציבור, מפני שיש לעמדתם השפעה על חיי רבים. ואם תמצא עמדתם מקובלת על רבים יתמכו בה, ואם תעורר התנגדות יוכלו להתנגד ולמנוע את השתלטותה של דעה זו על חייהם. וזו בדיוק הדוגמא של סיפור עובדות לצורך. בנוסף לכך, דברים שאדם אומר בפומבי מתוך הסכמה מלאה ולא כפליטת פה – מותר לפרסם, ואין בכך לשון הרע.
הרב אליעזר מלמד
שאלה:
אני קוראת באופן קבוע את עיתון "בשבע", נהנית מאוד ושמחה שאין כתבות שעניינן לשון הרע בעיתון זה. למעשה, זהו אמצעי התקשורת היחידי שאני צורכת. וכאן (לכאורה) מתחילה הבעיה: קורה מדי פעם שמוזכרים דברים שידועים ל"כולם" מן התקשורת, ולפחות בשבילי (שלא ידעתי מזה) זה לשון הרע או רכילות. הדוגמא שכרגע ממש כואבת לי, היא מהעיתון של השבוע האחרון (י"א אלול). במאמר "לבלום את הסחף" של יואל אליצור מוזכרים שלשה אנשים (בשמותם, כמובן) כמגני האלימות על הגג בכפר דרום. אמנם (בהנחה שבאמת גינו – אני עצמי לא שמעתי…) הם בעצמם פרסמו את הגינוי, כך שאולי לא ניתן להגיד שהמאמר של יואל אליצור גורם להם נזק, אבל מכיוון שמשתמע במפורש מהגינוי שהם חטאו בקבלת לשון הרע (ועוד מהתקשורת…) – אלו דברי גנאי על שלושת האנשים האלה ! האם אני טועה ? אשמח אם כן…
כאמור, זו רק דוגמא. זה אמנם לא קורה הרבה, אך בהחלט קורה, ובכל פעם אני מסתבכת עם האיסור לקבל את הלשון-הרע הזה, כי הרי "בשבע" הוא עיתון אמין, בניגוד לשאר! האם אני צריכה לקרוא מעכשיו את העיתון בצורה פחות יסודית, כך שאדלג על הפרטים האלה (אם זה בכלל אפשרי) ? או שיש פתרון אחר?

תשובה:
כאשר מדובר באישי ציבור מותר לבקרם בעיתון, מפני שיש בכך תועלת, ובתנאי שהביקורת תהיה אמיתית, לא כדי להעליב אלא כדי לתקן. וכך נהגו נביאי ישראל שביקרו בחריפות ובפומבי את חטאיהם של המלכים והשרים.
במיוחד בימינו שאישי הציבור נבחרים בבחירות, יש חובה לספר על אופיים, עמדותיהם, כדי שהציבור ידע במי לתמוך.
בנוסף לכך, כאשר אדם מתבטא בתקשורת, בוודאי מותר לבקרו על כך כדי לתקן את הרושם שנוצר מדבריו. ואמנם פעמים שיש וויכוח, יש אומרים שהתבטאות היתה טובה ויש אומרים שהיתה גרועה. ואזי יש מקום לתת לשתי הדעות ביטוי.
אולי ראוי להזכיר כאן את דברי רבי יוחנן (סנהדרין קא, ב): "מפני מה זכה ירבעם למלכות – מפני שהוכיח את שלמה". הרי שהאומץ לומר ביקורת מאפשר לשנות את המציאות. ומי שמסוגל לבקר ביקורת נכונה יכול לזכות על ידי כך למנהיגות. אלא שיש לשים לב להמשך דבריו של רבי יוחנן: "ומפני מה נענש (אח"כ ירבעם) – מפני שהוכיחו ברבים", ופירש רש"י שהוכיחו ברבים כדי לביישו. כלומר, הביקורת צריכה להיות כדי לתקן בלבד ולא כדי לפגוע ולהעליב. על כן צריך להקפיד שתהיה צמודה לאמת, ותאמר אך ורק כדי לתקן. שכך היא מצוות התוכחה, וכמו שנאמר (ויקרא יט, יז): "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". ובפסוק שאחריו נאמר: "ואהבת לרעך כמוך אני ה´".
הרב אליעזר מלמד
שאלה:
לפי מה שקראתי בחפץ חיים, כל ההיתר לספר לשון הרע שכבר מפורסם הוא בתנאי שהמטרה שלך אינה לשם הרחבת התפוצה.

1. האם כשאני רואה לשון-הרע בעתון מסויים מותר לי לומר למישהו: "שמעת שככה כתוב בעיתון זה וזה?"

2. האם עיתונים מותר להם לכתוב לשון הרע שכבר התפרסם
3. האם מותר לי לתת למישהו את כל הכתבות המדברות עליו (תמורת תשלום), אפילו כשזה זה כולל לשון הרע?

תשובה:
1. אין לדבר לשון הרע אף אם הדבר מפורסם אלא אם כן יש צורך שהשומע ידע את הדבר
2. ההיתר של עתונאים לפרסם דברי לשון הרע הוא רק אם הדבר מביא תועלת כגון המפרסמים את החנפים או לגלות את החסרונות של בעלי הדעות הרעות על מנת להתרחק מהם.
3. מותר אם זה על מנת שיוכל להגיב ולהסביר את עצמו, או ללמוד איך לתקן את עצמו.

הרב זלמן מלמד

חלק מתשובה של הרב שרלו בנושא ביקורת ציבורית ולשון הרע:

"מבחינה הלכתית, יש להקפיד ולדעת כי דיני לשון הרע לא באו למנוע אפשרות ביקורת ותיקון הרע שבחברה שלנו. במקרה בו את מדברת מותר להתמודד עם הבעיה בפרסום פומבי, לאחר שנעשה כל הנדרש לאור הלכות החפץ חיים בשער עשירי של דיני לשון הרע. הוא כתב שם כי בראש ובראשונה יש לנסות ולפתור את הבעיה בדרך דיסקרטית (מה שנראה מדברייך שאת עשית), ואם יוצאים בפרסום יש להקפיד על כמה דברים: לא לטשטש את ההבדל בין עובדות לבין פרשנות, לומר רק את האמת ולא להגזים, לכוון לשם שמיים ולפתרון הבעיה וכדו´. בדרך זו מותר לך לעמוד על זכויותיך, ועוד יותר מזה – על הזכות של תלמידייך לקבל יחס הוגן ונכון"

בהצלחה ויישר כח גדול על הרצון להקפיד על הלכות לשון הרע,
עמיחי