מאוד רוצה להיכנס להדרכה! איך?

שלום,
מה שלומך?

לפני הכל, עלי והצליחי במידותיך הטובות! אל תתביישי ואל תצטערי עליהן לעולם, גם אם הן אלה שיגרמו לך להיכנס או, חלילה, לא להיכנס להדרכה. הן יותר חשובות ממנה…
שאלת איך נכנסים להדרכה ומי בוחר את המדריכים. כדי להיות בטוחה לגמרי בתשובה שאני עונה לך התקשרתי למדריכה של שבט לביא בסניף שלנו ושאלתי אותה את השאלות שלך וזה פחות או יותר מה שהיא אמרה.
התשובה משתנה מעט מסניף לסניף, אך לא לגמרי. כלומר, ברב הסניפים מי שמכניס להדרכה הוא המדריכים של השבט הבוגר (במקרה הזה – אחיה), אם הם רוצים, הם מתייעצים עם המדריכים הקודמים של השבטים שאליהם אמורים להיכנס המדריכים החדשים, יש סניפים שגם הקומונר/ית מעורבים בהחלטה או מאשרים אותה, ויש מקרים שגם רכזי ההדרכה המחוזיים קשורים להחלטה. ההבדל הוא בעיקר מצד המשקל של כל אחד מאלה.
אמנם, בדרך כלל אני משתדלת לענות לפי הסדר של השאלה. אבל הפעם, כמו שאולי שמת לב, עניתי קודם על השאלה השניה כיוון שיותר קל לענות עליה. השאלה שלך לגבי איך נכנסים להדרכה היא שאלה קצת בעייתית. כששאלתי את החברה שלי מה צריך לעשות בשביל להיכנס להדרכה היא ענתה לי נחרצות: כלום! זו התשובה הכי נכונה שכלית, אך המון פעמים קשה לנהוג לפיה.
אנחנו משכנעים את עצמנו שאם נעשה ככה וככה המדריכים שלנו יחשבו יותר ברצינות להכניס אותנו ואז אנחנו מתנהגים באופן מלאכותי ולא מועילים לאף אחד, כי המדריכים, לרב מכירים אותנו כבר פחות או יותר ויודעים מי מתאים ומי לא מתאים להדריך. לעניות דעתי, אין משהו מיוחד שצריך לעשות אבל בהחלט יש להמשיך ולעבוד על המידות כדי להיות ראויים לתואר הנכסף…
ועוד לפני הכל, להאמין! להאמין בה' שמה שהוא יעשה יהיה הטוב ביותר בשבילנו, בין אם ניכנס ובין אם לא. הקושי לקבל את העובדה שלא נכנסים להדרכה אם מאד רוצים את זה הוא עצום, מניסיון. בעיקר אם מישהו חושב שהוא מתאים לזה ויש לו הרבה מה לתרום, ועוד יותר אם כולם אומרים לו את זה כל הזמן. אני, לדוגמא, הייתי בטוחה בכל מאת האחוזים שאני אהיה מדריכה, הרגשתי מתאימה, כולם טחנו לי בשכל שאני אהיה מדריכה וזה היה אחד החלומות הגדולים שלי. ולא נכנסתי. היה לי קשה. חשבתי על זה המון, היו לי קצת שאלות בלב לקב"ה, איך זה שהוא לא נותן לי אפשרות לתת מה שאני יכולה לתת. היתה לי הרגשה דפוקה במשך תקופה ארוכה. הצטערתי, כמו שכל אחד מצטער כשחלום גדול שלו מתנפץ.
יקרה, זה תמיד יפה לומר את זה כשאתה מבחוץ ולא נמצא עכשיו בתוך הקושי, ובכל זאת אני אומר: אני לא מצטערת שלא הדרכתי! כן, באיזה שהוא מקום יש לי עדיין תחושת החמצה אבל ברור לי לגמרי שאם הייתי מדריכה לא הייתי היום איפה שאני נמצאת מבחינה תורנית וגם מבחינה נפשית. נבניתי מ"לא להיות מדריכה". להגיד שזה קל? זה לא! היו מקרים שלא היה לי נעים לומר לאנשים שאני לא מדריכה מרב שהם פתחו עלי זוג עיניים נדהמות, אבל זה דרכו של עולם. מתוך שבט של 30/40/80 חברה, נבחרים יחידים, כך שתמיד יהיה מישהו מתאים שלא נבחר.
עד כאן למקרה שלא תהיי בין הנכנסים להדרכה… אני מאחלת לך שאם את מתאימה לתפקיד- תיבחרי בע"ה, ואם לא תיבחרי – תצליחי לקבל את זה בקלות ובשמחה ובהמון אמונה שזה הטוב ביותר בשבילך. ובינתיים, היי את, על מידותיך הטובות ועל אופייך הנעים!

(אם את רוצה להוסיף, לשאול עוד משהו / להרחיב- בשמחה רבה!
ברכה, הצלחה והמון המון שמחה,
שולמית.