שלום… קשה לדעת מאיפה להתחיל… אפשר להגיד שבזמן האחרון – בסדר גודל של הרבה חודשים – אני פשוט הרגשתי רע עם עצמי. לא ידעתי בדיוק איך להגדיר את זה, אבל פשוט הרגשתי שאני לא בנאדם אמיתי. אח"כ הגעתי למסקנה שאני לא שלם עם עצמי. את רוב הדברים אני חושב שאני עושה בחפיף, או בהתעלמות מהמטרה האמיתית, והאמת – אני ממש מרגיש שזה פוגע בנפש שלי. למרות שאני לא מרגיש הזדהות עם המיסטיקה והקבליסטיות, אני באמת מרגיש שזה אוכל לי את הפנימיות. השלב הבא היה לפני מספר ימים, שהגדרתי את עצמי כאחד שלא שואף להגשים את האידיאלים שבו הוא מאמין. אז שאלתי את עצמי – האם אני באמת מאמין באידיאלים האלה? אני קורא על בעיות שיש בחברה, שומע על המון אנשים שהולכים לשנות דברים, אני בעצמי מדריך בסניף עולים לא פשוט בכלל – ועדיין אני מרגיש שהכל הצגה אחת גדולה – כל מה שאני עושה. שאני פשוט משקר לעצמי. כולם חושבים שאני בנאדם טוב שבאמת עובד קשה – אבל בתכל'ס, אני לא עושה שום דבר ששווה משהו, חוץ מלשחק אותה "תורם לחברה", ולשקוע במעמקי היגון ולכעוס על עצמי. אני לא יודע מה לעשות – אני מרגיש שאני לא מי שאני צריך להיות. אני לא מאמין במה שאני צריך להאמין. אני לא יודע מה לעשות… אני יודע שאם יכניסו לי ת'אידאלים לראש, אני לא אשתנה, הם כבר נמצאים שם, אני יודע עליהם, אבל אני לא עושה שום דבר בנידון… אני פשוט משקר לעצמי. לכולם.
שלום לך.
מצטייר מהמכתב תמונה של בחור רציני, חושב, המקדיש הרבה זמן להבנת האמת הפנימית שלו, ולמרות הקשיים האישיים – ממשיך לחשוב על אחרים, ולתרום מזמנו וכוחו.
אין כאן הצגה, שקר, משחק. אין דבר כזה "משחק אותה תורם לחברה"- אלא יש כאן המשך עשייה ותרומה לאחרים הזקוקים לכך. ייתכן שהתחושות והמחשבות הן רק שיכבה חיצונית באישיות שלך, וה"אני" האמיתי שלך דוחף להמשך קיום האידיאלים הנמצאים אצלך. אולי ה"אני" האמיתי שלך יודע שמדובר בתקופה זמנית של הרגשות ושינויים באישיות- ושעד אז לא כדאי לאבד את הדברים הטובים והמעשים החשובים שאתה נותן לאחרים? ואולי גם "האני" האמיתי שלך יודע שבפנים בפנים – הנתינה לאחרים היא חשובה לעצמה ובו זמנית גם בונה אותך?
כעס על עצמך הוא דבר מאד לא יעיל. בכלל – כעס הוא מידה שלא מובילה לשום מקום. גם יגון – אינו תורם דבר, ויאוש הוא מקום נוח מאד להיות בו, כי לא צריך להתחשב באף אחד מסביב, ו"אני" במרכז. נכון שאדם צריך לבנות את האישיות שלו, אך מתוך תכונות שליליות – לא ניתן לבנות דבר.
נראה שבנושא האמונות שלך – אתה גם קצת מבולבל. לא ברור לי למה התכוונת בנושא המיסטיקה והקבלה. אם אכן זה עוזר לך למצוא עולמות נוספים ומשמעות עמוקה יותר למעשיך – הרי זה טוב (אך יש לעשות זאת בזהירות ורצוי תחת הדרכה תורנית). אך אם תורות אלו מפריעות לך – ישנן דרכים נוספות למצוא משמעות לחיים ללא צורך להיעזר במיסטיקה.
גם המשפט שלך "אני לא מאמין במה שאני צריך להאמין" – הוא ראוי למחשבה נוספת. למה בדיוק התכוונת "צריך להאמין". האם כוונתך ליסודות האמונה בה'? האם כוונתך למצוות? או האם כוונתך לדרך שבו אתה מתנהג?
תקופה זו שאתה נמצא בתוכה היא תקופה של "תוהו ובוהו". כל מה שהיה נראה ברור וטוב , כבר לא נראה כך. כך לגבי האישיות, האמונות, המעשים, וכו'. אך אין להיעצר בתוהו- אלא לבנות עולם. יש ללכת בדרכיו של הקב"ה ולומר לעצמך: "יהי אור". לחפש אצלך בפנים את הטוב, את האור, שבעזרתו תוכל לגרש את החושך שהשתרע עליך בתקופה האחרונה.
אשמח להמשיך לפתח איתך את הדרכים לכך – אם אכן תרצה.
נעמי, חברים מקשיבים
