מדוע אומרים קדיש יתום על נפטר והרי אין בקדיש זה בכלל אזכור של דבר מן היגון,המוות?
שלום לשואלת היקרה!
השאלה שלך ממש נכונה. חשבתי על זה, ובאמת במילים אין קשר בכלל למוות וכו´. אני אגיד אז כמה מילים על מזה בכלל קדיש ומשם נגיע למשמעות של קדיש יתום. (אני נעזרתי בכתיבת התשובה בספר של הרב שטיינזלץ שנקרא "הסידור והתפילה". מומלץ..)
הקדיש הוא תפילת תהילה, תפילה שעיקרה הוא מתן כבוד לה´, ובקשה שיתגלה ויתגדל כבוד ה´ בעולם. נוסח הקדיש נקבע בזמן המשנה, וכבר בגמרא הקדיש מוזכר כתפילת רבת משמעות וחשיבות ("העולם מתקיים בזכות אמירת יהא שמיה רבה" – סוטה מט, "בשעה שישראל עונין יהא שמיה הגדול מבורך הקב"ה אומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך" – ברכות ג). ישנם כמה נוסחים של קדיש שאומרים בחלקים שונים בתפילה אבל העיקר סה"כ דומה.
לעומת החשיבות הגדולה של אמירת קדיש בתפילה שכבר מוזכרת במקורות, הקשר בין קדיש לתפילה עבור המתים לא מוזכר בגמרא או במדרשים. המקור הראשון לקשר כזה הוא במעשה שמובא במסכת כלה (אחת המסכתות הקטנות, שעריכתן כנראה בתקופת הגאונים), שכאשר הבן אומר "קדיש" עבור אביו המת – זוכה האב למנוחה נכונה בעולם העליון. על סמך זה התפשט המנהג שהבנים ושאר הקרובים לנפטר אומרים קדיש עבורו בשנה שלאחר פטירתו מהעולם.
כמו שכתבת נכון בשאלה, בנוסח תפילת הקדיש אין בכלל הזכרה של המתים או בקשה עבורם, ואין בו אזכור של מוות בכלל. אבל, אפשר לחשוב על קשר פנימי שיסביר את הקשר בין פטירת אדם קרוב לאמירת קדיש. מצד אחד, אמירת הקדיש על ידי האבלים היא ביטוי נעלה של צידוק הדין. המוות הוא אבדה שאינה חוזרת. יש בכך הרגשה עמוקה של צער וכאב, ולפעמים גם של תרעומת, שאלה שאין לה מענה – "למה", ומשום כך נקבעה אמירת הקדיש לאבלים, כהצהרה וכמענה לרגשות אלו – קבלת עול מלכות שמים. הכרזה כי למרות הצער והכאב בכל זאת אנו שבים ומקיימים את ההתקשרות עם הקב"ה ועם האמונה שבתוכנו.
צד נוסף שאני אישית מאוד מתחבר אליו, הוא שכל אחד מישראל מקיים במובן מסוים את מלכות ה´. "אתם עדי נאום ה´ ". לכן, חסרונו גם של כל אחד מישראל יוצר כביכול חלל וחוסר במלכות ה´ בעולם. [כדי להשלים את החיסרון, את הפגם במציאות, צריכים האחרים להתגבר ולהכריז שוב בשם עצמם ובשם הנפטרים "יתגדל ויתקדש"].
ומכאן גם ההקשר שאמירת קדיש היא לעילוי נשמת המת. חשבון מעשיו ופעולותיו של האדם הם תמצית חייו, מה שהוא הצליח לעשות בזמן שהוא חי פה על כדור הארץ. אבל, אנחנו מאמינים שהחשבון לא נגמר עם המוות. [ההערכה השלמה של האדם קשורה לא רק במה שהוא עצמו עשה, אלא גם בדברים שנוצרו וצמחו מכוחו ועל ידו.] ובגלל זה, כשהממשיכים החיים (ובמיוחד – הילדים והנכדים וכו´ שעצם קיומם היה תלוי בהורים) עושים מעשים טובים – הם משלימים את ההערכה על האדם, שלמרות שהוא עצמו לא פועל כבר יותר בעולם, ממשיכים ומתרחשים דברים חיוביים מכוחו. ולכן אמירת קדיש היא עילוי נשמת הנפטר, שהרי בגללו ולשמו אנו ממשיכים ומוסיפים קידוש ה´ בעולם. ככה שגם בזמן אדם אינו עוד בחיים, עדיין מתרחשים בזכותו בעולמנו מעשים טובים וחיוביים…
אני מקווה שמה שכתבתי נתן לך כיוונים חדשים לחשוב עליהם, והלוואי ושיהיו רק שמחות בישראל…
אורי חברים מקשיבים urialtman@gmail.com
