מה חשוב יותר מידות או מצוות, ולמה?
שלום,
וודאי שלא ניתן לומר שאחד משני התחומים הוא חשוב יותר. מדובר על שני דברים חשובים ביותר ולא ניתן לוותר על אחד מהם. כפי שנראה שני דברים אלו תלויים אחד בשני, ותחום אחד לא יכול להתקיים בלי השני. אנו יכולים להשוות בין שני התחומים ולהעדיף אחד, אך לא כשאלה מה חשוב יותר, אלא למה ראוי להקדיש יותר זמן, במה עלינו להקדיש יותר מחשבה ואיזה נושא יעסיק את דעתנו ויטריד את מנוחתנו. לכל אדם יש נטיות נפש שונות ודברים שמעסיקים אותו וקרובים אל ליבו, אך בשאלת האם כל תחום צריך להיות אצל כל אדם וודאי שהתשובה היא ששניהם חייבים להיות קיימים. בתור אדם יהודי דתי לא ניתן לדבר על אדם מוסרי בעל מידות טובות ולא מקיים את המצוות.
כדי לעמוד את על היחס בין שני תחומים אלו והזיקה ההדדית ביניהם נשתמש ביסוד של הרמב"ם בנושא קרוב. הרמב"ם קובע במספר מקומות שתכלית המצוות היא כפולה- תיקון הנפש ותיקון הגוף. תיקון הגוף הוא המטרה הראשונה בזמן אך השנייה בחשיבותה. כוונת תיקון הגוף זה סידור המדינה וחברה תקינה. ללא קיום תקין זה האדם לא יכול להתקדם ולעסוק בתורה ומצוות בצורה אידיאלית. אין זו התכלית הגבוהה ביותר אך זה תנאי הכרחי בשביל התכלית הגדולה, ולכן תכלית זו קודמת בזמן. תיקון הנפש כולל בתוכו את קבלת המידות הטובות והשגות שכליות. היחס בין שני תחומים אלו בתוך תיקון הנפש זהה ליחס הקודם- התכלית הגדולה היא השגת ה' אך קודמת לה בזמן היא תיקון המידות וזה תנאי הכרחי (ראה הקדמה לפירוש המשנה, מורה הנבוכים ח"ג פרק כז פרק נד. ניתן לראות סיכום של היחס בין שני התחומים בביאורו של הרב שילת להקדמה לפירוש המשנה מעמוד קטז).
הרמב"ם לא מדבר שם על מצוות מול מידות, אך נראה שגם לפי שיטתו היחס ביניהם הוא זהה, ואנו נראה זאת באופן כללי ולאו דווקא בשיטת הרמב"ם. שני תחומים אלו הם תכליות שהאדם צריך לקבל בנפשו ובגופו, כאשר תיקון המידות היא שנייה במעלה אך ראשונה בזמן. מידות טובות הם יסוד הכרחי לפני קיום מצוות, אך גם כאשר מידותיו של האדם אינם מושלמות וודאי שהוא מחויב בקיום מצוות בצורה מלאה (ונעמוד על כך לקראת הסוף).
המידות הם ראשונות בזמן וזאת לאור שתי סיבות שונות. דבר ראשון יש כאן צורך טכני שהמידות יקדמו בזמן. האדם צריך להתגבר על יצרו ולכפוף את רצונו לעבוד את ה'. לצורך כך יש צורך במידות בסיסיות טובות ואחרת במציאות האדם יעזוב את דרך התורה ומצוות. כפי שנראה בהמשך כמובן שיש בנקודה זו הפריה הדדית בין קיום המצוות והמידות. שנית וזו הנקודה החשובה, המידות הם יסוד שאי אפשר לוותר ולדלג עליהם, וכאשר אין מידות טובות יש פגם גדול במצוות שמקיימים:
שמעו דבר ידוד קציני סדם האזינו תורת אלהינו עם עמרה: למה לי רב זבחיכם יאמר ידוד שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי: כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי: לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטרת תועבה היא לי חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה: חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח נלאיתי נשא: ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שמע ידיכם דמים מלאו: רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע: למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה: (ישעיהו א, י-יז)
במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה: הירצה ה' באלפי אילים ברבבות נחלי שמן האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי: הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך: (מיכה ו, ו-ז)
הנביאים מוכיחים את עם ישראל ואומרים שה' אינו מעוניין במצוות שהם מקיימים, מדוע? ישעיהו מסביר שהקרבנות שמירת הימים הטובים והתפלה אינם מקובלים על ה', וזאת משום שיש פגם מוסרי- פגיעה במסכנים בחברה. הנביא מיכה אומר שהקב"ה אינו מעוניין בקרבנות אלא רצונו שהאנשים יהיו טובים מוסרית- עשיית משפט, אהבת חסד והצנע לכת. וודאי שגם מידות אלו תלויות וקשורות למצוות ספציפיות, אך הדגש הוא על מידות ולא על הצד של קיום מצוות. ברור שהנביאים לא אומרים שניתן לוותר על קיום המצוות, אלא המסר שאי אפשר לקיים את המצוות ללא גיבוי של מידות ומוסר. קיום מצוות ובמקביל עיוות מוסרי נובע מטעות בקיום המצוות.
כדי להבין שהמידות הם יסודיות ומהותיות אין לנו צורך בציווי בתורה, אלא זה יסוד שכל חברה אנושית לומדת ומבינה כדבר פשוט. הגמרא (עירובין ק,ב) אומרת שגם בלי ציווי מפורש היינו לומדים את חשיבות המידות- "אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה. דרך ארץ מתרנגול…".
משך חכמה על התורה (פרשת בשלח יד,כט; מומלץ להסתכל בפנים) מרחיב בהסבר יסוד זה. משך חכמה עומד על כך שאם יחיד עשה עבירה ועבר על המצוות המעשיות, כמו ע"ז או עריות, עונשו כרת וסקילה. לעומת זאת אם יחיד עבר על מצוות נימוסיות או מידות, כמו לשון הרע רכילות וגזל, הוא אינו חייב מלקות. דינים אלו הם לגבי יחיד, אך אם הציבור נשחת ועובר על עבירות אלו, חומרת הדין היא להיפך. כאשר ציבור נשחתים במידותיהם עונשם חמור יותר מציבור שנשחט במצוות המעשיות. צבאו של אחאב יצא למלחמות כנגד ארם וניצח מפני שהיו אוהבים זה את זה, וצבאו של דוד הפסידו במלחמות מפני שהיו שונאים ואומרים לשון הרע זה על זה. הגמרא אומרת שדינו של דור המבול נחתם על הגזל ועל ההשחתה המוסרית, ובית המקדש השני נחרב על שנאת חינם. כאשר יש פגם מוסרי בכל העם, ופגיעה ביסודות המידות אזי היסוד נשמט והעונש יותר חמור.
עד כה ראינו את חשיבות היסוד המידותי, ומדוע הוא ראשון בזמן. הדגשנו קודם שגם אם המידות אינם מושלמות ישנה חובה לקיים את המצוות ולא ניתן לוותר עליו. קודם כל יש חשיבות לעשיית המצווה כפי שהיא למרות שהרקע של האדם אינו מושלם. ציווי המצוות ע"י ה' אינו מוגבל לדרגה מסוימת אלא חובה תמידית. לא ניתן להגיד שהמידות חשובות יותר שהרי לא ניתן לא לקיים את המצוות, אם כן מה המשמעות לחשיבות גדולה יותר. אך נראה שחשיבות עשיית המצוות גם ללא גיבוי בנפש האדם היא חשובה וזה לאור הבנת מטרת ומהות המצוות.
יסוד גדול בהבנת טעמי המצוות הוא 'אחרי המעשים נמשכים הלבבות'. לא ניתן לדבר על מציאות שמידות האדם מושלמות ואז הוא מתחיל לקיים מצוות. מדובר על תהליך שצריך להיות בו זמנית והוא מפרה אחד את השני. קיום המצוות מביאים להפנמת ערכים רבים ע"י האדם, והמצוות מעצבות את דמות האדם. החיוב לתת מעשר כספים ומתנות עניים מחדירים באדם מידות נכונות, שהאדם היה צריך לשאוף גם בלי המצוות הספציפיות. כדי להגיע לשלמות, המצוות מחדירות באדם ערכים נוספים שלא היה ניתן להגיע אליהם אם האדם היה עובד אל תיקון מידותיו בצורה עצמאית בלבד.
לסיכום- אני מקווה שעניתי לשאלתך והבנתי את כוונתך בשאלת מה חשוב יותר. כאמור לא ניתן לדבר על תחום שהוא חשוב יותר אלא מדובר על שני תחומים שחייבים לבוא במקביל, וכל אחד מפרה את השני ולא יכול להיות בלי השני. כל אדם צריך לבחון את עצמו ולאמוד את מצבו ולראות במה הוא זקוק לשיפור יותר גדול. כל אדם צריך לבחון לאיזה תחום ליבו נוטה ולהשקיע בו את מאמציו. אך וודאי שתחום אחד אינו יכול לבוא על חשבון השני. רק שילוב של שניהם יכול להביא את האדם אל השלמות.
אוהד, חברים מקשיבים
