אני חניכה בתנועת נוער דתית, ויש אצלנו הפרדה פחות או יותר בין הבנים לבנות.
הקבוצה שלי נכנסה עכשיו לחג״ס, וזה אומר שיש יותר חשיפה לבנים….
כאילו עד עכשיו לא ממש דיברנו איתם, ועכשיו יש הרבה פעילויות גיבוש, סימפוזינים, לילה לבן וכ״ו… עם הבנים. הם מנסים ליזום שיחות ואני תמיד מנסה איכשהו להתחמק.
ואני כאילו לא ממש יודעת מה לעשות-
כי מצד אחד יש את הקיצוניות- שלא מדברים איתם בכלל,
ומצד שני יש את הקיצוניות לכיוון האחר שמדברים איתם, מעבירים צחוקים, לא שומרים נגיעה וכ׳ו….
איך אני מוצאת את האיזון ביניהם? כי שלא תבינו לא נכון- אני החלטתי שאני לא רוצה חבר בגיל הזה, ואני לא מתכוונת להתעסק עם זה עד שזה יהיה למטרות חתונה.
אבל קורים בצוות דברים שלא כ״כ טובים, ואני מפחדת מלהדרדר לשם…
דיברו איתנו על זה כקבוצה, וזה רק הוציא אותי מבולבלת עוד יותר…
אחרי השבת ארגון, היתה לנו פעילות והבנים עמדו לידנו. חלק מהחברות שלי השפילו מבטים וזזו כמה צעדים לאחור, וחלק פשוט אמרו להם שלום והסתכלו להם בעיניים. ולי אין כ״כ מושג מה לעשות. ובסופו של דבר כשאכנס להדרכה הרי אני אצטרך לדבר איתם…
תודה רבה!
שלום יקרה,
אני מרגישה שאת יודעת מה התשובה ואת בעצם מבקשת אישור שזה בסדר.
ההודעה שלך מלמדת הרבה על שיקול הדעת שלך ועל ראיה נכונה של הדברים.
הדעה שלי בעניין –
צריך להיות מודעים לחברת הבנים בני הגיל ואף לומר להם שלום ולא להתייחס אליהם כאל משהו לא קיים. אפשר ורצוי להיות בקשר שהוא ענייני ולצורך, כל שכן, שמשתייכים (תשתייכו) לצוות הדרכה. אני רואה זאת כדבר בריא ומאפשר מאוחר יותר יכולת תקשורת טובה יותר, גם לתחומים נוספים (עבודה בסביבת גברים, זוגיות כמובן וכיו"ב). לא מכל דיבור עם בנים מדרדרים למצב של איבוד רסן רוחני.
מובן שבתוך הקונספט הזה ראוי שישמרו גדרי קדושה וצניעות. זמן ממושך באוירה שהיא יותר חברית ומרובה בצחוקים עד כדי קלות דעת, יקשה על הרצון לשמור על האיזון והוא כמובן נוגד את דעת ההלכה. לעומת זאת, שהות כקבוצה (ולא כיחידים), עם מנהיג – למשל המדריכים שלכם, יאפשרו שיחה על עניינים העומדים על הפרק וכו´.
תחזקי אצלך את הרצון להתנהג באופן שמחד מודע לקיומם, ´מביט בהם בעיניים´, מסוגל לדבר איתם על דברים של צורך ונימוס בסיסי. מאידך, כזה ששומר על עצמו, שיודע לזהות שהדיבור הוא ענייני ובריא. לאנשים יש נטיה להעריך אנשים שיש להם עקרונות והם יודעים לעמוד עליהם נוכח המציאות.
ככל שמתנסים ב´אמצע´ ולא בבחירה באחת מבין שתי נקודות הקיצון המתוארות בהודעתך, זה מרגיש יותר טבעי לשהות שם ולהבין שזה אפשרי. היישום הזה לא תמיד קל אבל ככל שמתמודדים עמו, מפתחים גישה נכונה כלפיו ומתחסנים.
חשוב לי לחזק את רצונך לשמור על צניעות והמודעות שראוי לא להעמיק בקשר עם בנים בני גילך עד העת שבה תרגישי כי את מוכנה לקשר זוגי למטרת חתונה. דבר זה ודאי מעיד על יכולת עמידתך מול אתגרים ועל הסתכלות נבונה ובוגרת. אשרייך!
את שואלת איך אפשר בעצם להיות במקום ששומר על האיזון?
כאמור, לא להעמיד את עצמך במצב שבו את נמצאת ביחידות עם אחד החבר´ה או כמה מהם. הייתי שומרת על מסגרת זמן ולא זולגת נניח לשעות הקטנות של הלילה (כשאין ´מבוגר אחראי´ בסביבה) בפעילויות משותפות כי שם יש יותר נטיה לשחרר דברים שבדרך כלל מצליחים לשמור עליהם.
כמו כן, לשים מולך את המטרה של שיחה ´מקצועית´. מעבר לאמירת שלום ושיחה בסיסית שנעשית בין אנשים שחוברים יחד לצוות – להשתדל לדבר על תכנים העוסקים בהדרכה ובסניף ופחות לאפשר את השיחות האישיות שככל שמעמיקים בהם אפשר בקלות ובלי משים לב, להפוך קשר רגיל לקשר משמעותי וחברי.
~
אנחנו כעת בחודש כסלו – זמן נהדר להקדיש לבירור נושא ´האור שבי´. חשבי על הכוחות שלך, על תכונות ויכולות שיש בך אשר יאפשרו לך להיות במקום הזה. אני בטוחה שחשיבה עם עצמך תסייע לך לזהותם, לגלותם ולהפיצם.
קחי למשל את המודעות הנפלאה שלך לדברים – אין לי ספק שאם תשמרי עליה ותפתחי אותה, היא תסייע לך מאד בזמן אמת.
בע"ה כשתכנסי להדרכה, תצטרף לכל הכוחות שלך, גם תחושת שליחות. את תהיי עסוקה בקידום השבט והחניכות שלך, כך שאני מניחה שהאידיאלים והעשיה יכוונו אותך לטוב.
יקירתי,
חיי הצלחה, שמחה ואור.
אם תרגישי צורך להמשיך להתייעץ, את מוזמנת בחום לכתוב לי למייל:
naamonet81@gmail.com
נעמה.