יש לי שאלה שאני אפילו לא יודעת איך אמורים לענות עליה, אבל זו כבר בעיה שלכם… חשבתי על זה הרבה ותהיתי מה עומד בעצם מאחורי כל ההוויה של העולם. מה עומד מאחורי הדברים שכ"כ מובנים לנו – דברים שמקובלים בחברה, סדרי העולם, המוסר האנושי וכל זה. מי אחראי לזה? מה קבע שטבע האנשים להיות רגישים או לאהוב דברים שמחים וכו'.
לעניות דעתי זו לא שאלה באמונה, אין ברוך ה' בעיה באמונה (או שלא חקרתי מספיק…) ברור שה' ברא הכל ואם הוא קבע סימן שכך הוא רוצה וזה הכי טוב אבל זה כמו ששואלים " מדוע קר בחרמון" לא מפקפקים בהמצאות ה' אבל אני רוצה להבין או לפחות לנסות להבין מה קבע את זה שהלך החיים דווקא כך. בתקווה שהבנתם….ותודה רבה.
יעל, כיתה י"ב.
ליעל שלום רב,
אני מקווה שהבנתי נכונה את שאלתך. אם בדברים שלהלן אין משום תשובה על שאלתך, אנא שלחי אותה שנית (אם תוכלי להרחיב קצת, זה יעזור).
אנו מאמינים שהקב"ה הוא בורא כל.
הקב"ה קבע את תבניות ההכרה האנושית – החושים, הדמיון , והשכל ולמעלה מהם – הנבואה.
את הכרת המציאות בקטגוריות של צבע, צורה, מסה. את ההימצאות במימדים של אורך, רוחב, גובה. את מציאות הזמן והמקום. את המרחבים האינסופיים שביקום ואת החורים השחורים שבו.
את הדומם והצומח, את בעלי החיים והאדם. את אפשרות האנושות להתאגד לכדי חברה, ואת צורות השלטון שיופיעו במהלך ההיסטוריה. את הנפש האנושית, את הנטיות האסטטיות של האנושות ואת הנטיות המוסריות שלה. את הדחף המיני ואת אהבת הלאום, את האחדות ואת הפירוד – את הטוב ואת הרע.
כל מהלך חיינו הוא מהלך אחד שלם של הופעת האלוקות.
אנו מתייחסים אל ה' בעצם חיינו.
חיינו כולם משקפים ומבטאים את הקשר עם הקב"ה – כל מה שאנחנו שואפים אליו בחיינו הוא פועל יוצא של נטיית ההשתלמות שלנו – הנובעת מהתביעה הבלעדית שנמצאת בקרבנו – צימאון לאל חי. קרבת אלוקים. – אותה שאיפה אל המוחלט, השלם, הנצחי, הכללי, הטוטאלי. אל מקור המוסר המוחלט, אל מקור הקדושה. אל הגודל האינסופי הגורם לנו להתעלות מתמדת ולא להסתפק במצב הקיים אלא תובע מאיתנו לשכלל ולפתח את העולם, את העם ואת האדם. – זהו הסבר המושג "אמונה".
(להרחבת הדברים תבקשי מהרב שלך – שיסביר לך חלק ממאמר "קרבת אלוקים" שבמאמרי ראי"ה. כתבתי מעט, אך בנושא הזה אפשר וצריך ללמוד ולהעמיק רבות)
כל טוב
שי, חברים מקשיבים
