מה עושים עם תחושה של אדישות?

בע"ה

שלום לשואלת היקרה…
סליחה על העיכוב בתשובה.

אני קוראת את שאלתך וממש מבינה אותך…

את רוצה להגיע להרגשת הלב, לחיות, התלהבות, שמחה בעבודת ה´, במצוות, בתפילה, אבל משהו שם לא זורם, את מרגישה ריחוק.
הקב"ה קורא לנו אליו, בפרט בחודש אלול. כתוב בשיר השירים: "קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי…"
אבל מה אנו עושים? "פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה…"
התעייפתי, אין לי כח, לא מוצאת את הכוונה, את העומק, לא יודעת איך להתקרב אליך.
אין התלהבות, הלב לא מרגיש. אטום לגמרי.
אז מה ה´ רוצה מאיתנו?
ה´ רוצה שנשתדל.
"אבל ה´ יתברך רוצה שנשריש בנפשנו שאין הוא דורש מאיתנו שום הצלחות ושום תוצאות ושום הרגשת הלב,
רק דבר אחד ויחיד חפץ ה´ יתברך מאיתנו: להשתדל, להשתדל ושוב להשתדל."
(הרב זילברברג, שיחות התחזקות של אלול ותשרי).
אני לא צדיקת הדור עדיין, אבל אני עושה מה שאני יכולה! אני מקיימת מצוות, מתפללת! רק עצם זה שעמדתי בתפילה- זה כבר גדול מאוד! נכון, לא בכוונה גדולה, ולפעמים נראה שאפילו בלי כוונה בכלל, אבל אני רוצה. ואני מנסה. וזה מה שחשוב! וזה יקר מאוד אצל השי"ת.
הרב קוק אומר בפנקס יג´: "זהו כלל גדול להחזיק לאדם במדריגתו ובעומק מוסרו הפנימי בין ברעיון בין במעשה, ולא יביט למה שחברו, שהוא אדם מעשי ביותר ממנו או שתכונתו אחרת ושונה, ומתנהג באופן אחר"
לפעמים נראה שיש אנשים שכ"כ קרובים לה´, איך היא מתפללת בדביקות, איך כל כולה קשורה לה´. ואיך אני… לא.
אך זה לא נכון להשוות בכלל. כל אדם הוא שונה, לכל אדם יש נקודת פתיחה אחרת בחיים, תכונות אחרות, דברים אחרים שהוא צריך לעבוד עליהם, שליחות אחרת בעולם. ואי אפשר לדעת מה קורה בלב של כל אחד.

תדעי שכל הירידות שיש לאדם בעבודת ה´, ובכלל בחיים- נועדו להצמיח אותו! כנראה שאת בתהליך, שבו יש גם נפילות, וחוסר רצון.
רבי נחמן מברסלב קורא ליצר הרע "כח המדמה". מפני שהוא עובד לך על הדמיון- תראה איזה צדיק הייית, ותראה לאן נפלת! הוא גורם לך לחשוב שאתה רחוק רחוק… הרי לפני שנה, שנתיים,שלוש הייתי במצב מושלם לעומת המצב שאני נמצאת בו עכשיו!
ר´ נחמן בליקוטי מוהר"ן כותב: "ובזה טועים חסידים הרבה, שפתאום נדמה להם, שנפלו מעבודת ה´ ובאמת אין זה נפילה כלל, רק מחמת שצריכין לעלות ממדרגה למדרגה, ואז מתעוררין ומתגברין מחדש הקליפות, שהם התאוות, והבלבולים והדמיונות והמחשבות והמניעות כנ"ל, על כן צריכין להתגבר בכל פעם מחדש לחזור ולהכניע ולשבר הקליפות והמניעות וכו´ שבכל מדרגה ומדרגה מחדש, אבל באמת אין זה נפילה כלל כנ"ל"

רבי נחמן אומר שהכח המדמה מראה לך שזה נפילה וזהו. וזה לא נכון, מפני שבעצם אתה מתקדם, משתפר, אתה נמצא בתהליך של התפתחות, התקדמות, השתפרות. אבל בעיני עצמך אתה מתדמה כלא טוב.
אז תדעי שאת טובה, ויש לך רצונות טובים וכבר מזה את צריכה לשמוח!
אדישות זה לא תכונה שנולדים איתה, וזה מה שאת- אין מה לעשות.
יש מה לעשות.
קודם תבררי עם עצמך, אם יש משהו מסוים שגורם לך לתחושה הזו של הריחוק, או שזה משהו כללי יותר.
והשלב הבא הוא לפעול בעניין. להחליט שאת עושה מה שביכולתך, אפילו בדברים הכי קטנים- ושמחה בהם! טיפה ועוד טיפה תהיינה לים…

כמה עצות מעשיות:
1. תורה- תמצאי שיעור קבוע שאת מתחברת אליו. או רבנית שיכולה לחזק.
2. חברה תומכת- תמצאי חברה שאיתה אפשר להתקדם, אולי ללמוד חברותא ביחד..
3. להתפלל על התפילה.
עיקר הגלות- זו גלות הדיבור. היום קשה לנו לא רק להתפלל, אלא בכלל- לתקשר. עם חברים, עם משפחה, וגם בתפילה- עם ה´.
"הרבה פעמים יהודי מגיע להתפלל ומוצא ליבו אטום. רצון אבינו שבשמיים שנדע שתפילות כאלו שיוצאים ממצב כזה, חביבים מאוד מאוד, ולכן ירבה בתפילות כמה שאפשר, אף בלי הרגש, ויאמין בהאמת הזה שקרוב ה´ לכל קוראיו. וצדיקים זי"ע גילו שמהמצב הזה בעצמו יעשה תפילה, בבחינת ´ואני תפילה´, ולפני ה´ ישפוך שיחו.
´אבינו שבשמיים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ורצוננו לעבוד אותך בכל הלב, ולשפוך שיחנו לפניך מעומק הלב, בבכיות ודמעות ולהעתיר פניך, ולהתחנן בכל לשונות של תפילה, רק שהגלות והעוונות ועוד סיבות גורמים ללב אטום, והדיבור בגלות וקשה לי לומר דברים, וכל שכן מעומק הלב, לכן אנא רחם עליי ותוציא אותי מהגלות הנוראה הזו…´ כמה נחת רוח יש לאבינו שבשמיים מדיבורים אלו…"
(שיחות התחזקות על ערב לג´ בעומר ויקרא רסט).

בקשר לתפילה, אני מצרפת לך קישורים, איך יותר להתכוון- http://kipa.co.il/noar/ask_show.asp?id=316
http://kipa.co.il/noar/ask_show.asp?id=20132

מאחלת לך שתזכי ונזכה כולנו להתעוררות הרצון,
בהצלחה רבה!
רותם.
rotemit02@gmail.com