שלום רב,
ברצוני להקדים ולבקש מחילה אם השאלה תשמע קצת כפירתית,אין זו מטרתה אלא רק לברר את האמת.
בעצם שאלתי מסתכמת ב:"מודה אני לפניך..,"-אבל למה להודות??בפנים ברור לי שצריך אך עדיין הנושא עוטה בערפל אצלי..
מדוע אדם צרך להודות על עזרה שה' שולח לו,בריאות,חיים,התמודדויות רוחניות וכו כו',הרי אם ה' לא היה מוריד את נשמתו לעולם הזה שכולו העלם לא היה בכלל צורך בכל זה! במשל זה נראה לי כמו אבא שזורק את בנו לבור מלא במזיקים ומדי פעם מביא לו איזה מרסס טוב-"תודה אבא,אבל הייתי הרבה יותר שמח אם מלכתחילה לא היית מביא אותי למצב הזה!!!" לא ככה? בעצם אולי השאלה שלי היא יותר בסיסית והיא מדוע ה' ברא את העולם?ידוע לי ש"על מנת להטיב"-אבל מה זה אומר בעצם?האם העולם הזה מלא בטוב?כל הקשיים והנפילות?ברור שכל אלו נועדו ע"מ להתעלות,להזדכך ולהתקרב אל ה' יתברך אך הנשמה הרי"טהורה היא" ממילא,ובסופו של דבר חוזרים לנק' ההתחלה,לא?מדוע ה' רוצה שנעבור את כל הדברים האלו?מדוע זה "טוב" לו??
מצחיק-עצוב שאני שואלת שאלת בסיס שכזו עכשיו כשכבר לכאורה עברתי את גיל ה"כיצד יודעיםשהעולם באמת נברא.."..פשוט קלטתי פתאום שמאד קשה לי להכיר תודה לה' ב-א-מ-ת בלי שאבין מדוע אני צריכה להודות.
מקווה שהשאלה לא נשמעת מבולבלת מדיי כי אני כן..
בתודה רב.
שלום לך,
ראשית, טוב מאוד שאת שואלת ומבררת יסודות חשובים באמונה. אף פעם לא מאוחר לברר את הדברים הללו, ואנו כל הזמן חוזרים אליהם ומבררים אותם לעומק יותר ויותר. שאלתך גם אינה מבולבלת כלל אלא היא שאלה טובה מאוד, בבחינת "שאלת חכם – חצי תשובה".
את צודקת מאוד בדברייך, וכן מלמדת אותנו פנימיות התורה, שרצון ה´ בבריאת העולם היה (עד כמה שאנו יכולים לדעת) להיטיב לברואיו. התורה כותבת במקומות רבים שמטרת כל התורה והמצוות שנתן לנו ה´ היא "לטוב לך" (דברים ה,כט. ו,יח. ו,כד. י,יג. ועוד). הרמח"ל, המסדר ב"מסילת ישרים" את שלבי עבודת ה´, מדגיש בראשית פרק א´ את מטרת התהליך כולו: "האדם לא נברא אלא כדי להתענג על ה´ ולהנות מזיו שכינתו". הלא דבר הוא!
כעת נשאלת השאלה מדוע אם כן עולמנו מלא בכל כך הרבה קשיים, נסיונות, נפילות וסתם ייסורים? התשובה לכך טמונה במהות ה"טוב" שאותו רוצה ה´ להעניק לנו. הטוב הגדול ביותר שישנו הוא – ה´ בעצמו, שהוא מקור הטוב. ממילא, הטוב הגדול ביותר שה´ יכול להעניק לנו, הוא שנהיה דומים לו עד כמה שאפשר בתור נבראים.
והנה, אנו יודעים שאחת התכונות המרכזיות שאנו מייחסים לה´ היא תכונת הנתינה. ה´ נותן כל הזמן ואינו צריך לקבל דבר, מכיון שהכל שלו. ממילא, אם אנו נקבל את טובו של ה´ כמתנת חינם ממנו, נהיה "מקבלים", וממילא לא נהיה דומים לו ולא יהיה לנו את הטוב השלם. (זו אגב הנקודה הפנימית בכך שאדם מתבייש לקבל נדבות: ה"קבלה" היא תכונה הפוכה מתכונתו של ה´).
דרך נוספת להסתכל על כך היא להבין שטובו של ה´ הוא "מהותי" לו. לא יתכן שה´ לא יהיה טוב בתכלית. לעומת זאת, אם אנו נקבל מה´ רק טוב כמתנת חינם, זה יהיה טוב "מקרי", כלומר שתלוי במישהו אחר ושעלול גם שלא להיות. טוב כזה אינו דומה לטובו של ה´ ואינו טוב שלם.
לכן ברא ה´ את העולם בצורה כזו שלברואים יש "עבודה" לעשות. ולכן נברא העולם חסר ורחוק מהשלמות האלוקית, ותפקידם של הנבראים הוא לתקן אותו ואת עצמם ולהפוך אותו למושלם עד כמה שאפשר, וזאת ע"י שהם הולכים בדרכיו של ה´ ומתגברים על הרע. כאשר אנו עושים זאת, אנו קונים את הטוב ע"י עבודתנו, וזה טוב הרבה יותר גדול מטוב שמקבלים במתנה. באופן כזה הטוב נעשה הרבה יותר מהותי לנו, וכיון שאנו מקיימים את רצון ה´ יש בכך גם בחינה של "נתינה", וכך אנו נדמים לה´. אם ניתן לכל זה משל מהחיים שלנו, אנו רואים שאדם נהנה הרבה יותר משכר שהוא מקבל על עבודה קשה, מאשר ממתנה שהוא קיבל בחינם.
(כל הדברים הללו מבוססים על ספר "דרך ה´" של הרמח"ל, חלק א´ פרק ב´. כדאי מאוד לעיין שם)
לכן עלינו להודות לה´ על עצם העובדה שאנו חיים ועל כך שניתנה לנו האפשרות לעשות את רצונו וע"י כך לזכות לטוב בעולם הזה ובעולם הבא. כל מה שמעבר לכך הוא "בונוס". הרי האדם יכול לעשות את רצון ה´ גם כאשר אינו בריא ח"ו או כשאין לו פרנסה וכדומה. אם בנוסף לכל ה´ נותן לנו באהבתו גם בריאות, פרנסה, בן זוג, ילדים וכו´ – הרי זה חסד גדול ועלינו להודות גם על כך.
ויהי רצון שנזכה כולנו לחסדי ה´ גלויים ונזכה להודות לו עליהם בכל ליבנו.
כל טוב וגמר חתימה טובה,
יוסף
yosefr@shoresh.org.il