מזכירים לי שהדרדרתי, מי יתחתן איתי

יפעת היקרה.
קראתי את מכתבך כשאני מחייך וכואב וכועס, בו בזמן. תשאלי מה המקום כאן לחייך ומה המקום לכעוס?
חיוך, כי יפה לראות בחורה דתייה, כזו שמעדה והתמודדה, מאלו שעליהם נכתב "במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד בו".
האינך מבינה את מעלתה של תשובה? את ההגדרה הכי טובה לזה נתן הרמב"ם (פרק שביעי מהלכות תשובה) בלשונו היפה: "ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העוונות והחטאות שעשה. אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם!!!" וממשיך הרמב"ם ואומר "ולא עוד אלא ששכרו הרבה מפני שטעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש ייצרו … אמש היה זה שנאוי לפני המקום … והיום הוא אהוב ונחמד וקרוב וידיד".
אני לא יודע לומר את זה יותר טוב מהרמב"ם אבל אני אנסה להסביר בלשוני שלי. את שהתמודדת, שנלחמת למרות שקשה וניצחת. (כן ניצחת , עדיין לא הבנת?) את חזקה יותר ממה שהיית ומכל חברותייך ללימודים שלא התמודדו. את קרובה וידידה של הקב"ה, כך אומר הרמב"ם. נאמר את זה כך, כשהקב"ה משקיף ממכון שבתו ורואה אותך הוא כביכול מחייך. אז שאני לא אחייך?

את בטח שואלת את עצמך , אם הכל יפה אז למה לכעוס?
אני כועס כי יש לרמב"ם הזה המשך (אם לא הבחנת עד עכשיו, זה לא אני שכותב לך זה הרמב"ם). ובסוף אותו הפרק כותב הרמב"ם "וחטא גמור הוא לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים … הכל אסור ומוזהר עליו בכלל הוניית דברים שהזהירה תורה עליה, שנאמר 'ולא תונו איש את עמיתו'". כלומר, יש איסור מפורש בתורה , חמור כמו לאכול חזיר או להכות חבר, ובמובנים רבים גרוע משניהם גם יחד , שנקרא הונאת דברים. וכל מי שמחשיבה את עצמה לצדיקה גדולה (שהרי היא מאז שהיא זוכרת את עצמה לא הפסיקה ללכת עם חצאית), ולכן מרשה לעצמה להעיר לך, עוברת על לאו זה שהוא בוודאי חמור פי כמה וכמה מללכת עם מכנסיים. תביני, לאף אחד אין זכות להעיר לך או לגרום לך להרגיש שאת פחותה ממנו כי זה פשוט לא נכון. וזה כאמור מכעיס אותי.

בשלב זה אני מקווה שאת כבר שואלת שאלות אחרות כמו: אז מה אני אמורה להרגיש, ומה לעשות אם משהו או משהי מחליטים לקחת את תפקידו של ריבונו של עולם ולשים אותי על כף המאזניים?
כבר לא כל כך נעים לי אבל אני אפנה אותך שוב לרמב"ם (בכלל כדאי לך לקרוא את הלכות תשובה שלו, הן כל כך מחכימות ומלמדות , ואני בטוח שהן ישמחו אותך). הרמב"ם מספר לנו על בעלי תשובה "בעלי תשובה דרכם להיות שפלים וענווים ביותר. אם חרפו אותם הכסילים במעשיהם הראשונים ואמרו להן 'אמש היית עושה כך וכך …' אלא שומעין ושמחים ויודעים שזו זכות להם. שכל זמן שהם בושים ממעשיהם שעברו ונכלמים מהן זכותם רבה ומעלתם מתגדלת".
כלומר, אם מישהו מזכיר לך את העבר – הרי שהוא טיפש ועובר עבירה. ואת, תדעי מי את, תזכרי מה עברת וכל פעם שמישהו מתלהב מעצמו על חשבונך, אל תגיבי. תחייכי לעצמך בשקט ותאמרי לעצמך, נכון, עשיתי את כל זה והתגברתי. אני טובה היום יותר ממה שהייתי בעבר ואין בי פגם שנובע מהעבר. ואדרבה, אף על פי שאסור לשקוע בעבר אלא להתקדם קדימה, העבר מהווה תזכורת טובה למקום שאליו אסור לחזור.

ומה עם התכל'ס? אז אחרי כל המלים האלו אני מניח שכבר ברור לך שאין בחור רציני שישאל "ואיך היא הייתה כשהייתה בת 16?" ואם הוא ישאל אז כנראה שהוא לא רציני (ובחורה רצינית כמוך הרי לא מעוניינת בבחור לא רציני, לא?). הדבר החשוב היחידי הוא איך תהיי כשיגיע זמנך (ואין מה להילחץ את רק בת 18). הוא ינסה לבחון תכונות כמו רצינות, טוב לב , חוכמה וחיות. מה שעומד בפניך זה אופק פתוח ובפניך רק התקדמות רוחנית ולימוד. תדעי מי את וכמה שאת חזקה וזה יהווה בסיס יציב וחזק ממנו אפשר להמשיך הלאה. וגם כלפי חוץ אל תפגיני דכדוך אלא תני לאנשים להרגיש מי את. אישיות יפה קורנת החוצה ומושכת את העין ואת הלב.
בהערכה ובברכת הצלחה
עמיחי, חברים מקשיבים