יש לי בעיה אמונית שנמשכת כבר קרוב ל-4 שנים. מה שאומר שאני כבר בת 20 ואחרי שנתיים שרות לאומי ועכשיו אני גרה במעונות באוניברסיטה- בקיצור כבר 3 שנים אני לא גרה בבית. הפרט הזה חשוב כי כבר קרוב ל-3 שנים שאני מנהלת אורח חיים די לא דתי. אני אפילו לא יודעת מה שורש הבעיה אבל אני מגדירה את עצמי כ"דתיה רק בבית- איפה שההורים רואים". ההידרדרות התחילה עוד בשביעית כשהיה לי ממש רע מבחינה אישית (נטיות אובדניות ועוד שלל צרות) וחוץ מפרק זמן קצר המצב הדתי רק הולך ויורד. כיום אני לובשת מכנסיים, לא שומרת כשרות, בנים, מחללת שבת (בסתר). קשה לי נורא להגדיר מה בדיוק אני רוצה מכם ולמה אני מבלבלת לכם את המוח בתיאורים ביבליוגרפיים כאלה… אבל אני לא בטוחה שאני רוצה לחזור בשאלה, וגם לא בתשובה. המצב ביניים הזה הוא בעייתי ואני לא ממש יודעת מה לעשות ולמי לפנות. אני מרגישה כמו נשמה אבודה ותועה… אני נורא מקווה שתוכלו לעזור לי… תודה.
שלום!
טוב שפנית אלינו, זה בכלל לא בלבול מוח. נראה לנו שהבעיה העיקרית שלך איננה בתחום הדתי או האמוני, אל בתחום הנפשי. בכתה י"א היה השיא, אבל גם אם המצב השתפר מאז, עדיין מציקים לך כאבים והתלבטויות נפשיות. אל תחפפי. את חייבת ליצור קשר עם איש מקצוע, למשל פסיכולוגית, עדיף דתית, כדי שיותר תבין את הרקע שממנו באת, ותבדוק את מה שקורה בפנים. כשתהיה לך יציבות ומנוחת נפש, כבר תדעי אם את רוצה להיות דתית או לא. תבחרי דרך שתרצי ותאמיני בה ולא תצטרכי להעמיד פנים. אם גם אז יצוצו שאלות ותהיות – נשמח להמשיך בקשר.
רק אל תזניחי את עצמך. מגיע לך הטיפול הטוב ביותר, ואין תחליף עבורך לאיש מקצוע. יש אפשרויות יקרות מאוד ויש אפשרויות ששוות לכל נפש. תתענייני, ואם לא תצליחי למצוא – שלחי אלינו את הפרטים לגבי מקום מגוריך או לימודיך, וננסה לעזור לך.
ובינתיים, שלום ובהצלחה!
טל, חברים מקשיבים
tal@makshivim.org.il
