מחפש שלימות

שלום רב לך,
ראשית צריך לעשות הפרדה בין הרגשת שלמות ובין אדם מושלם. אדם מושלם אין. רק הקב"ה הוא מושלם, ואנו מנסים כמיטב יכולתנו להתדבק במידותיו. ראיתי אמרה יפה של אחד מהאדמורי"ם על הפסוק "ישמח לב מבקשי ה´”. מטבעו של אדם כשהוא מחפש משהו הוא שרוי בצער, אבל לא כן מבקשי ה´. הם שרויים בשמחה תמיד, כיוון שיודעים שלעולם לא ישיגו את ה´ ותמיד ימשיכו לחפש. ככל שהחיפוש ילך ויעמיק גם יהיה יותר סיפוק וגם יהיו תוצאות כי נהיה יותר קרובים לה´. אבל זו מסוג ההתקרבויות שלעולם לא יהיה להן סוף…
אז אדם מושלם אין, אבל יש אדם שמרגיש שלם עם עצמו. שטוב לו עם עצמו. הוא מקבל את עצמו כמו שהוא ומה שלא טוב לו עם עצמו – הוא עובד עליו ומשפר אותו. אתה כפי הנראה לא מחפש שלמות אלא מחפש להיות שלם עם עצמך. ובשביל זה צריך לעבוד. לסגל לעצמנו עין טובה על המציאות, הסתכלות חיובית על עצמנו ועל הסובב. ה´ מצווה אותנו "ואהבת לרעך כמוך", אבל כדי לאהוב את החבר צריך ראשית לאהוב את עצמי. אדם ששלם עם עצמו ושמח ואוהב את עצמו (לא בצורה מופרזת כמובן) יוכל להקרין את הדברים הללו גם כלפי חוץ, לזולתו. אך מי שבתוכו מרירות ותסבוכים – זה מה שהוא ישדר סביבו.
תעבוד בצורה ממוקדת. תציב לעצמך מטרות מוגדרות. לא משהו כללי כמו: “אני רוצה להיות יותר טוב", אלא משהו מאוד נקודתי. למשל: "אני השבוע עובד על מידת עין טובה ומסתכל על כל מה שקורה בעין טובה. על הכל, גם על מה שקשה". שבוע אחר-כך – לא להגיד "אני רוצה להיות אדם שמח" אלא למקד – “אני רוצה יותר מאור פנים". הדברים הללו מחלחלים ומשפיעים. שבוע אמנם זה לא הרבה כדי להפנים מידה, אבל זה מספיק זמן כדי להכניס אותה יותר למודעות ויותר לשים לב למה שאנחנו עושים.
להחליט: “השבוע אני לא כועס", או "אני יותר נדיב" או לפי מה שמתאים לך. אבל לעבוד בצורה שיטתית ויעילה.
לגבי ההרגשה של "תקוע בחברה" – זה קשור המון למה שאתה משדר. אם תשדר תקיעות – ככה יתייחסו אליך. כאל תקוע. “כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". אבל אם תנסה להתנהג טבעי ונורמלי, לזרום עד כמה שאפשר עם כולם – תראה שלאט-לאט היחס כלפיך ישתנה לבלי הכר! זה לא אומר להגרר אחרי החברה והתכתיבים שלה, אבל זה אומר להשתלב. להיות קשוב להלך הרוח ולנסות להיות שותף פעיל בשיחה, להביע דעה, ליצור, להוביל. להיות מי שאתה ומה שאתה, כי זה הכי טוב.
הרבה הצלחה וה´ יאיר דרכך,
מוריה,
morionet6@gmail.com