מידת הענווה – צריך לעבוד על זה?

שאלת הגולש

שלום וברכה!
יום שבת, בסניף בני עקיבא, עשו לנו פעולה על מידת הענווה-
המדריכה שלי שמעה ממשהי שיש משפט כלשהוא שאומר שמי שאומר לעצמו שהוא רוצה לתקן את מידת הענווה (וזה מדובר רק על ענווה) זהו בעצם-גאווה!! אני מצטערת שאני לא מצוטטת את הפתגם הזה, אני לא זוכרת אותו פשוט..
אני מקווה שאתה יודע על מה אני מדברת..אם כן- יש לי כמה שאלות:
*מה שונה מידת הענווה משאר המידות? שדווקא בה אסור לבנאדם לחשוב על תיקון המידה?
*איך אדם יהיה מודע למידות שהוא צריך לעבוד עליהם אם הוא לא מודע להם?
*למה זה נחשב לגאווה?
*איך אדם יתקן עצמו אם הוא לא מכיר בחולשות הפנימיות שלו?
נ.ב: אם אינך מכיר את המשפט, בבקשה שלח אימייל שאינך מכיר, או שלא הבנת את כוונתי.. ואנסה למצוא את המשפט הזה..
תודה רבה!!!!

תשובה

שלום רב!
מעולם לא שמעתי על פתגם כזה, בכל אופן לגופו של עניין אתיחס לאמירה שהזכרת.
לפי הבנתי המשפט שציטטת אומר את הדבר הבא- אדם שנגוע במידת הגאווה הפסולה ורוצה לתקן אותה , הוא לא בסדר, עצם הרצון לתקן פסול.
אך אם זו אכן הכוונה – האמירה הזו תמוהה מאד בעיניי, בדיוק ההפך מזה הוא הנכון.
כל עבודת ה' תלויה בתיקון המידות, הגאון מוילנה אמר שעיקר עבודת המידות צריכה להתרכז בקנאה, בתאווה ובכבוד ( שזו מידת הגאווה ) , שעליהם בפרט אמרו חז"ל באבות שהם מוציאים את האדם מן העולם הם המידות השורשיות והכלליות ביותר ושאר פרטי המידות הם הסתעפויות שונות שלהם.
כידוע המידות לא מוזכרות באופן מפורש בתורה, מכל המידות היחידה שמוזכרת מפורש כאיסור היא מידת הגאווה "ורם לבבך ושכחת את ה' אלוהיך" (הסמ"ג, שהוא אחד מן הראשונים, מונה את הגאווה כאיסור במנין המצוות, ומספר שכל אמרו לו מן השמים ).
עקב ענווה יראת ה' (משלי) לא לחינם מוזכרת הענווה בין המעלות היותר עליונות וקשות להשגה בסולם שהציב לנו המסילת ישרים.
ישנם עוד מקורות רבים למרכזיותה של מידת הענווה, תוכלי לעיין בדיברי חז"ל בגמרא בחילת מסכת סוטה המפליגים בחומרתה של מידת הגאווה, דברים שלא נאמרו ביחס לשאר המידות.
המתגאה בלבו על הבריות – מורד הוא במלכות שמים (איגרת הרמב"ן).
הענווה היא בעצם ההכרה שכל הכשרונות שיש לי, העושר והכבוד שיש לי , הכל ניתן לי במתנה מהבורא, כשהכרה זו עומדת ביסוד מחשבתו של האדם, זו מדרגה גבוהה באמונה וביראת ה'.
יש לי חבר פשוט מיליונר, פעם הוא נתן לי "לקחת סיבוב" את הקאדילק הנוצצת שלו, האם לבי התמלא גאווה שנסעתי בה? פשוט שלא , למה?
"ואיך יתגאה לב האדם בלבוש מלכות שמים" ( הרמב"ן ) ,ענווה היא בצעם שאלה של אמת ושקר, האמת היא שכל מה שיש לנו הוא מהבורא , את כל הטוב הזה שלא עמלתי עליו בכלל הוא הוא נתן לנו למטרה מסוימת, כדי שנבצע ונגשים את מטרתנו בעולם, את השליחות האלוקית שהוטלה על כל אחד ואחד מאיתנו.
את צודקת בהחלט שאדם צריך להיות מודע למידותיו ולהכיר את כל כוחותיו כדי לתקן אותם, האם רופא יכול לנתח חולה בלי להכיר את האנטומיה ( מבנה הגוף ) של גוף האדם?! (משל הרמב"ם שמביא בספרו שמונה פרקים) נוכל להרחיב עוד רבות על מידת הענווה, אבל נסתפק בזה לבנתיים. (מקורות נוספים לעיון ולהרחבה: מסילת ישרים פרקים י"א, כ"ב- כ"ג, אגרת הרמב"ן, חובות הלבבות , מוסר אביך (של רב קוק זצ"ל) – למתקדמים.)
אני מצטער לומר אבל שאלתי חברים אם הם מכירים כזה משפט, וכולם עקמו את הפרצוף בתמיהה. בעיקר לאור האמור בתשובה , משפט כזה פשוט לא יתכן , הוא נוגד את כל תורת המידות .
אם לא הבנתי נכון, או שנזכרת במשפט המדויק , או שיש לך שאלות בעניין, נשמח אם תכתבי אלינו ,
"כי רוצה ה' בעמו יפאר ענוים בישועה " (תהילים)
"ואמר אחד החסידים לתלמידיו: אילו לא היה לכם עוונות , ההיתי מפחד עליכם ממה שהוא גדול מן העוונות, אמרו לו מהו גדול מו העוונות ? אמר להם הגבהות והגאווה , כמו שאומר הכתוב "תועבת ה' כל גבה לב".(חובות הלבבות שער עבודת האלוקים פרק ד')
שנזכה להיות ענוים באמת ולזכות לישועה.
בברכה
אליעזר חברים מקשיבים.

כא בניסן התשסה

קרא עוד..