מי אני? מה תפקידי בעולם?

שלום לך צדיקה!

קל מאוד להמשיך את שיטת העדר וללכת אחרי כל החברה בלי לחשוב- החשיבה מנתקת אותנו מהעדר ומחזירה אותנו אליו יותר מאמינים, יותר ערכיים- לאחר החשיבה אנחנו הולכים עם העדר אך יודעים גם לאן הדרך בה אנו מובילה את כולם ולאיזה נתיב משלי אני הקטן צריך ללכת.
עצם זה שעצרת, חשבת, פנית ושאלת על תפקידך בעולם מראה על רצון אדיר לעבוד את ה´- אבל לא בשיטת העדר אלא בצורה יותר משוכללת- אשרייך!

אם הבנתי נכון ששאלת שתי שאלות שכל אחת מהן שווה מיליון דולר:
1. מי אנחנו
2. מה תפקידנו בעולם

אם עוצרים סתם אדם באמצע הרחוב ושואלים אותו-"מי אתה?" יהיו כאלה שייחסו לעצמם תארים אקדמיים (´אני דוקטור לחירטוט והשכלה´) יהיו שייחסו לעצמם מקצוע (´אני רופא משפחה´, ´סוחר בשוק בכרמל´) יהיו שייחסו לעצמם נכסים (´אני בעל מניית בלה בלה בלה´, ´אני הבעלים של…´) יהיו שייחסו לעצמם משפחה מכובדת (´אני אשתו של..´, בעלה של….´, הבן של..´) ועוד
המכנה המשותף של כל ההגדרות הוא ייחוס דברים חיצוניים להגדרת האני הפנימי.

אם כן, אז מי אנחנו?

כשאנחנו קמים בבוקר אנחנו מודים לה´:
"מודה אני לפניך מלך אל חי וקיים שהחזרת את נשמתי בחמלה רבה אמונתך"
האדם מחולק לשני חלקים: גוף ונשמה.
האם אנחנו זה גופנו? כמובן שלא. מטיפה סרוחה הוא נוצר ואל רימה ותולעה הוא ילך.
האם אנחנו זה נשמתנו? כן
אם כן, מה היא הנשמה? נשמה היא דבר אלוקי, צלם אלוקים, חלק אלוה ממעל. וכמו שאנחנו לא יודעים להגדיר מיהו רבש"ע אלא מתייחסים לגילויים שלו בעולם ושוללים את "מה הוא לא" כך אין אנו יכולים להגדיר מהי הנשמה ומה שנותר לנו הוא להתייחס לגילויים שלה אלינו.

כל אדם מרגיש שבתוכו יש שני כוחות- כוח שמושך כלפי מעלה לדברים חיוביים וטובים ונגדו כוח שמושך למטה לתאוות, לדברים שפלים ורדודים. אפשר גם לקרוא לזה יצר הטוב ויצר הרע. היצרים הם אינם שני שדים חיצוניים לאדם שהטוב הוא לבוש לבן עם זקן ארוך והילה בוהקת סביב ראשו והרע הוא כהה עור עם קלשון, עיניים יורקות אש וצחוק מרושע- היצרים הם כוחות עצמיים באדם.
הנשמה שהיא אלוקית שתובעת את צרכיה- היא היצר הטוב
הגוף שהוא גופני ארצי שתובע את תאוותיו- הוא היצר הרע

הנשמה כשלעצמה היא איננה חוטאת. גם הגוף שלעצמו איננו חוטא- אך כשהגוף והנשמה ארוגים זה בזה ישנה בחירה חופשית לאדם- האם לבחור בצרכי הנשמה ולהעלות לשם את הגוף או שמא לבחור בצרכי הגוף ולהוריד אליו את הנשמה.
כפי שציינת כל תפקידנו בעולם הוא לעבוד את ה´- עבודת ה´ לוקחת אותנו יד ביד ומובילה אותנו לדרך בה הנשמה תשכלל את הגוף.
חשוב לציין שאיננו נגד הגוף- ולכן בעם ישראל ההתנזרות מהגוף היא חטא. אנחנו בעד הגוף, איננו מתייאשים ממנו ומשתדלים לחנך אותו לאט לאט להיות אלוקי.
וגם לאחר שאנחנו נופלים וחוטאים (מי לא?…) הנשמה איננה נפגעת "אלוהי נשמה שנתת בי טהורה היא", הנשמה היא אלוקית- אלא היא מתכסה בקליפות שממעיטות את אורה- מיעוט האור גורם לעצב, לצער, לייאוש- וזהו מעגל המוות של החוטאים שמחפשים לחטוא בדברים יותר קשים ויותר קשים כדי לייצר שמחה בחייהם והם לא מבינים שמקור העצב שיש בהם נובע מהחטאים ומקור השמחה נובע מההשתחררות מהם.

אם כן- האם האדם הוא גופו? לא. מעשיו? לא, מחשבותיו? לא
האדם הוא נשמתו- והיא מתגלית ומופיעה דרך הגוף, דרך המעשים, דרך המחשבות משום שלולא הנשמה הגוף לא היה חי, לא היה ביכולתנו לעשות מעשים ולא היה ביכולתנו לחשוב.
ולכן אם האדם חוטא נשמתו נענשת על חטאיו.
כשאדם נפטר (כמובן בגיל 120..) נשמתו עולה לבית דין של מעלה וגופו נקבר האדמה.
הנשמה מתגוננת ואומרת: "לא אני חטאתי- תראו, כולי טהורה ואלוקית ועובדה- פה אני לא יכולה לחטוא"
פונים לגוף וגם הוא מתגונן: "אני חטאתי?! זו הנשמה! עובדה שפה מתחת לאדמה אני לא מזיק לאף אחד.."
לוקחים את נשמה ואת הגוף מחברים אותם ודנים אותם יחד.

לכן אמנם האדם הוא לא מעשיו ומחשבותיו- אף הם פועל יוצא של בחירתו החופשית שלו בעצמו.

ואיך נדע במה לבחור? איך נדע מה תפקידנו בעולם?

חסד עשה אתנו רבש"ע שנתן לנו את התורה שהיא בעצם הוראות יצרן, הדרכה של "עשה זאת בעצמך" שבה מפורט ממה להתרחק ובמה להידבק. וזאת הסיבה מדוע התורה יורדת לפרטי פרטי החיים ואפילו לקטנים שבהם. היא תורה שמדריכה ילדים וזקנים, עמי ארצות ותלמידי חכמים, חוטאים ונביאים ומעבר לזה היא מדריכה אדם פרטי ואומה שלימה ועולם שלם. התורה היא מתנה, פשוט מתנה אלוקית. וב"ה אנחנו רואים תוצאות והעולם של פעם הוא לא העולם של היום- העולם התעלה וב"ה אין ע"ז כמו היום, יצר העריות התרסן מעט, העולם הפך ליותר מוסרי ועוד
כמובן שההדרכות הן לא חיצוניות אלא הן מגלות את מה שיש בתוכנו- מגלות את האלוקי שבנו וגורמות לגוף ולכל העולם הארצי להתעלות אליו.
לכן בקיום התורה והמצוות אנו עושים נאמנה את תפקידנו בעולם

סבבה.. נעבוד את ה´- אבל אנשים שונים! איך אדע מה תפקידי המסוים בעולם?

זה נכון. לכל אחד יש גם תפקיד מיוחד, יש לו את האות בתורה שהוא צריך למלא ולהופיע- קוראים לזה מימוש עצמי.
כמובן שכל המימוש העצמי חייב להיות מתוך תורה- אם זה לא יהיה מתוך תורה זה יהיה מימוש הגוף ויצריו שהוא לא עצמי לנו.
המימוש העצמי צריך להיות מימוש הנשמה דרך הגוף ולא מימוש הגוף בעזרת הנשמה.

באופן כללי, כדי שהאדם ידע מהו תפקידו בעולם הוא צריך שהם יענו לשלושת הקריטריונים הבאים: 1. נטייה 2. כישרון 3. צורך בעם ישראל

1. נטייה- למה נוטה ליבו, מה הוא משתוקק לעשות, ישנם הרבה דברים חשובים, אך הוא נוטה להתמסר לדבר מסוים.
2. כשרון- לא מספיק נטייה, אלא צריך גם כשרון להוציא את הנטייה לפועל וכמו שאדם ללא שמיעה מוזיקלית לא יכול להיות מוזיקאי גם אם הוא ילמד מוזיקה שנים על גבי שנים כך המציאות בשאר הכישרונות
3. צורך בעם ישראל- אנחנו חלק מעם, חלק מתהליך של גאולת עם ישראל וגאולת העולם כולו ולכן אנחנו צריכים לבדוק במה אנחנו יכולים להועיל בצורה הטובה ביותר לעמנו האהוב- ואם לאדם יש כמה כישרונות וכמה נטיות הוא צריך לבחור במה שעם ישראל זקוק יותר.

כמובן שזו חלוקה גסה ושבלונית ולהחליט אף פעם לא יהיה קל- אך זהו הכיוון הכללי.

סיכום:
מי אנחנו? נשמתנו- והמעשים, המחשבות וכו הם גילוייה של הנשמה
מה תפקידנו בעולם? לעבוד את ה´- להעלות את הגוף אל הנשמה ולהיזהר שהגוף לא יוריד את הנשמה אליו ואל תאוותיו.
מה תפקידי המסוים בעולם? נבחן ע"פ שלושה דברים: נטייה, כישרון וצורך בעם ישראל

אני ממליץ לך גם לקרוא תשובות נוספות בנושא:

http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=253371
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=232977
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=140700
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=112185
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=51633

שוב יישר כוח על השאלה העמוקה ששאלת!

מקווה שנתתי כיוון כללי
אשמח לעזור עוד אם צריך
המייל שלי: elronza@gmail.com
פלאפון: 0524521552
אלרון