מלחמת רשות – לא אכזרי?

שלום לך.
קודם כל, ממש כיף לקרוא שאלות כאלה. זה מספק לנו, המשיבים, איזה גיוון בתוך שאלות האמונה המצויות יותר. אז תודה רבה.
ועכשיו לתשובה עצמה.
חשוב מאוד להבין את המציאות שהייתה אז כדי לענות על השאלה הזו.
היום כשיש מלחמה פירושו שכל הגיזרה חמה, הרוגים במספרים רבים, מעשי אכזריות וכו' וכו'. בזמנם מעשי המלחמה, גם אם הם היו מרובים יותר, היו מסיבים הרבה פחות נזק. מספרי ההרוגים היו נמוכים בהרבה והמלחמה לא לוותה באכזריות שאנחנו (והסרטים?) מציירים לעצמנו, בטח שלא מצד עם ישראל.
עם ישראל צריך להתקיים. כמובן שכאשר הוא יכול הוא עושה זאת בעצמו. כפי שמובן לך שצריך לכבוש ארץ, צריך להיות מובן לך שצריך לחיות. אנחנו אומה שאוהבת את העולם, שמקדמת את העולם, ולכן, כמו בכל תחום, עלינו לדאוג בראש ובראשונה לעצמנו. אם חסר לעם ישראל מה לאכול הוא חייב לדאוג לעצמו. אל תשכח, אנחנו לא מדברים על פעילות לא חוקית. זוהי פעולה שהייתה בזמנם חוקית ולגיטימית מאוד. זו הייתה צורת הקיום. כמו שכאשר אתה הולך במדבר אינך חייב לחלק את מזונך אם חברך (ויש כאלה שאומרים אפילו שאסור לעשות זאת) ולסכן את עצמך, כי עליך לדאוג, למרות כל האהבה, בראש ובראשונה לעצמך, כך גם בתחום הזה. המלחמה בדרך כלל לא הייתה על כיבוש שטחים אלא על לקיחת מזון וכלי מלחמה מהאויב כדי להתקיים ולהמשיך להגן על עצמנו.
אפשר לבדוק את זה בצורה פשוטה מאוד. הגמרא מתארת שבימי דוד היו הרבה מלחמות רשות. האם הן מוזכרות בתנ"ך. האם מצאת בזמנו הרחבת גבולות מעבר לגבולות השייכים לנו?
אלה היו מלחמות 'קטנות', תקריות גבול שכיחות ולגיטימיות בין כל שתי אומות שלהזכירך, אין ביניהן תנאי שלום וברור לכל אחת מהן שהשנייה מתנגדת לה בתוקף, ובתקריות אלו נלקח בעיקר מזון.

העניין השני שהזכרת הוא עניין אשת יפת תואר. גם בעניין זה חשוב להבין את סדרי החיים. כאשר עם נלחם בעם ברור לכולם שיש בזה נזקים. ברור לכולם שכל העם נלחם ולא רק הלוחמים. ככה זה. הם היו לוקחים לנו שבויים והם מבינים את השפה הזו. [אתה רוצה שנצטייר כחלשים, כ'לוזרים', שנזמין עוד ועוד התקפות עלינו כי אנחנו נוהגים בכללי מוסר יותר נעלים מאחרים?]
היום יש מרגלים בזמן מלחמה. גם על זה אפשר לומר שזה לא הוגן. שמלחמה נועדה כדי שהחזק בה ינצח ולא הערמומי, השקרן הטוב יותר וכו'. אבל ברור לך שככה נלחמים כי ככה זה וזהו זה. אותו הדבר היה נכון אז לגבי שבויים. [נהיגה בדרכי מוסר מעוות היא אחת המכות הקשות של ישראל מאז ועד היום]. שאול ריחם על אכזרים והפסיד בגלל זה את המלוכה. עם ישראל היום נזהר שלא להרוג נשים וילדים המחפים על רוצחים ובגלל זה מרצחים אלו הורגים נפשות צדיקים וצדיקות, של מבוגרים וילדים מעם ישראל. אסור לנהוג במלחמה במוסר נעלה יותר משל האויב, כי זה עצמו דבר לא מוסרי. סופו של מעשה כזה שתפגע בעם שלך, העם שבשבילו אתה נלחם, ואין ספק שזה פחות מוסרי מאשר לפגוע באויב.

הזכרת עוד דבר, והוא הנישואין בעל כורחה של אשת יפת תואר. שוב, אתה צריך להבין שזה חלק מהמציאות שהייתה ושהיינו מחויבים לנהוג בה כדי לדאוג לעצמנו. על גבי דברים אלו חשוב לזכור שנוהגים בה בצורה ישרה. נושאים אותה לאישה ולא משאירים אותה כשפחה, כפילגש, כפי ש(במקרה הטוב) עושות האומות לשבויות שלנו. במידה ולא רוצים בה, חייבים לשלחה לחופשי. שים לב – לחופשי, בלי שום חוב לשום אדם. אם רואים שאי אפשר לחיות איתה בשלום פשוט משחררים אותה לחזור לביתה. [זה לא מוסרי???]
ועוד, בספרי הפנימיות מופיע שנשמות אלו של נשים יפות תואר הן נשמות שמחכות להיגאל על ידי עם ישראל, נשמות שמחכות לגיור.
[ועל גבי כל זה, התורה אומרת לנו שאכן אין הדבר מומלץ], כפי שמופיע ברש"י על הפרשה האומר שהדבר מוליד נישואין לא טובים, בנים לא צייתנים וכו'. בדברי חז"ל מופיע שזהו היתר שהתורה 'נאלצה' לתת מתוך הכרה שאין הלוחמים יכולים ללחום טוב אם לא מבטיחים להם איזה שהוא פורקן שכזה, ועדיף שהוא יהיה בהיתר מבאיסור. שוב, אנחנו רואים כאן ציור שבו התורה מבינה את לב האדם ויודעת שיש דברים שעדיף שיעשה במינון מסוים שהתירו לו מאשר שיעשה הרבה יותר גרוע מזה באיסור. אלו הם דברים עדינים, מתי התורה מחנכת אותנו ומתי היא נותנת לנו 'להתפרק', ואני לא רוצה להיכנס כאן לשאלה הזו. לכן אעצור כאן.
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,חברים מקשיבים,
ymvy@walla.co.il