בפעמים הקודמות שאלנו שאלות על סיפור "קמצא ובר קמצא" (מסכת גיטין, דף נ"ה עמוד ב '– דף נ"ו עמוד א') והבנו שיש בו דברים ממש לא הגיוניים ואולי מצחיקים, ושהגמרא רוצה לומר לנו משהו דרך הסיפור.
הבנו שבעולם ישנם 2 סוגי אידיאולוגיות: אידיאולוגיית האחדות בה דוגל העם היהודי או אידיאולוגיית הפירוד בה דוגל שאר העולם מכיוון שהיא הרבה יותר הגיונית. מאז קין והבל ועד היום יש מאבקים גדולים איזו אידיאולוגיה תוביל את העולם (זה לא ויכוח אקדמי) – הפירוד שהוא "אדם לאדם אויב" או האחדות שהיא בעצם "ואהבת לרעך כמוך".
למדנו שעם ישראל אינו מציין מאורעות היסטוריים כי הוא נמצא "מעל הזמן" הכוונה שהוא מציין רק דברים הנמשכים בהווה. כך יוצא שסיבת ציון תשעה באב היא לא כי בית המקדש נחרב אלא כי אותם הסיבות שגרמו לחורבן בית המקדש קיימים גם היום. האחדות היא זאת שנחרבה ועדיין בתהליכי תיקון.
לבסוף אמרנו שמכיוון שלפי תיאוריית האחדות כל דבר הוא חלק מהקב"ה – עם ישראל צריכים ללמוד משהו מתיאורית הפירוד כי גם היא חלק. ומה ללמוד – שפירוש הגדרת "אהבת חינם" הוא לא שאדם יאהב את חברו סתם בלי שום סיבה (לא שזה דבר רע), אלא שאהבת חינם היא ההבטה אל הערך החיובי השונה ב"אויב" שלך! לדעת את הערך החיובי של האחר השונה וכך לאהוב אותו.
כך שכל הרעיון של תשעה באב זה לנסות למצוא את הערך החיובי שיש באחר, בשונה, באויב – "[ואהבת לאויבך כמוך]" וכך גם נתקן האחד את השני.
*
האם יש ערך ב"[שנאת חינם]"? אם היא הדבר שגרם לחורבן – איך הקב"ה מאפשר לה להיות בעולם? כנראה גם משנאת חינם יש מה ללמוד. שיש בשנאת חינם משהו חיובי וטוב. [שיש ניצוץ אלוקי בשנאת חינם].
גם אצל הרומאים, באמירה "אדם לאדם – אויב" יש ניצוץ אלוקי.
מהו אותו ניצוץ אלוקי? [נתינת האפשרות] לאהוב את הערך החיובי והשונה באדם שהוא ההפך הגמור ממני – האויב שלי. בלעדי שנאת החינם זה היה מתאפשר.
שנאת חינם גם נותנת לנו את האפשרות [ללמוד את הדברים הטובים שיש באויבנו] (למשל מידות טובות), דברים שלא היינו מגיעים אליהם בעצמנו.
[במילים אחרות]: צריך את רומא, את הפירוד ואת שנאת החינם שיאמרו לנו שכל אדם שונה מחברו אפילו בצורה קיצונית – כדי שתהיה לנו האפשרות לאהוב אותו וגם ללמוד ממנו דברים טובים שיש בו (זה [לא] אומר שלא צריך להרוג להשמיד ולאבד את הרשעים מתחת השמים).
