אני שותפה באתר המקדם יחסי דתיים-חילוניים, ולאחרונה עלה נושא מפגש, והתנועה הרפורמית הציעה את המרכז שלה, ידוע לי שיש איסור הלכתי להיכנס לבית כנסת רפורמי, והמפגש אכן לא יערך בבית הכנסת של התנועה, אך חבריי לאתר הלא דתיים שאלו אותי מדוע יש איסור להיכנס לבית כנסת רפורמי, ומאיפה יש ביסוס לזה בכתובים? ואיך זה שרב יכול להחליט על דעת עצמו שאסור להכנס לבית כנסת רפורמי אם אין לזה ביסוס בכתובים? לא ידעתי כל כך מה לענות לו, ולכן אני פונה אליכם, אשמח לקבל תשובה כמה שיותר מהר, (אתם יודעים, יש כאלה שאם לא עונים להם, הם חושבים שאין תשובה, ושאנחנו הדתיים עושים כמו "תוכי" מה שאומרים לנו…); בתודה מראש, אני.
שלום וברכה!
קודם כל צריך לחזק את ידיך על שאת עוסקת בחיזוק קשרי האהבה והשלום בין דתיים לחילוניים. גם אם אין מדובר בשלב זה על קירוב לתורה ולמצוות, עצם המפגש עם הדיעות ועם האנשים הוא דבר חיובי, שמסוגל להביא את החילוני (שנשאר חילוני) לשתי מסקנות חשובות:
א. הדתיים אינם כל כך משונים כמו שזה לפעמים נראה.
ב. היהדות היא דת עם הרבה עומק, הרבה עוצמות חיים, ומאוד מתאימה לחיי האדם אם רוצים לחיות אותם נכון.
כמובן צריך גם זהירות שלא תהיי מושפעת לרעה חלילה, וזה ענין לדיון בפני עצמו, רק נדגיש נקודה אחת: הכל תלוי בנחישות וברצינות שלך. אם תהיי נחושה, ישרה ובאמת רוצה להבין את העומק של היהדות, לא תושפעי לרעה , כיון שמכל דבר שתראי תלמדי רק את הצדדים הטובים, וכל שאלה שתתעורר אצלך תנצלי להעמקת ההבנה שלך ביהדות. עלי והצליחי!
אשר לשאלתך על הכינוס בבית הכנסת הרפורמי. יש מקום להסביר לחילוני שההתנגדות לרפורמיות בהרבה מובנים חריפה יותר מההתנגדות שלנו לחילוניות. החילוני לפחות איננו טוען שהוא הולך בדרך היהדות והתורה. הוא איננו נושא את שם התורה לשוא. מה שאינו נכון ברפורמי, שרוצה לקיים 'יהדות' (כך הוא טוען לפחות), ולרוקן אותה מהתכנים האמיתיים שלה, לרוקן אותה מהמצוות המעשיות. יהודי שחוטא, ומכיר בכך שהוא חוטא, משאיר לעצמו פתח לשנות את דרכיו. יהודי חילוני לפחות יודע שמה שהוא עושה איננו היהדות, וכשהוא מחפש יהדות אמיתית הוא הולך למקור האותנטי – היהדות השומרת את האמונה והמסורת של עם ישראל לדורותיו.
לכן גם הצלחתה של הרפורמיות בארץ מועטת. בחו"ל אדם צריך להרגיש קשור לעם ישראל, ואחת האפשרויות הנוחות לכך היא ההתקשרות לקהילה רפורמית או קונסרבטיבית. אך בארץ הרצון בקישור לעם ישראל מוצא לו אפיקים אחרים, עצם ההמצאות בארץ, השירות הצבאי, ההשתתפות במיסים ובכלכלה, והצורך 'להיות קשור' איננו דורש מהאדם להיות שייך לקהילה רפורמית. בנקודות שבחיים שבהם אדם רוצה יהדות הוא פונה אל הדתיים האמיתיים – כשהוא רוצה מזוזה, בר מצוה, ברית מילה, יום כיפור, קבורה, ואצל רבים גם כשרות ועוד (אגב, מכאן ניתן להוכיח שאצל רוב האוכלוסיה בארץ יש רצון לקיים נישואין וגירושין ע"פ ההלכה גם ללא החוקים שמחייבים זאת, שהרי מצוות שקשורות בקטעים המשמעותיים בחיים חילוניים רבים מאד מקיימים גם כשאין חוק – מילה ובר מצוה בהתחלה, וקבורה בסוף. ונקווה שלא נצטרך להגיע ליום בו ישתנה החוק, ויוכח הדבר הזה).
הרפורמיות נתפסת אצל רוב היהודים כשקר. לעשות עבירות זה חמור, אך זה אינו חמור כמו ההתחזות ל'דתיים' ל'רבנים' והתרת כל איסורי התורה, עקירת המשמעות של דרך התורה כפי העומק שלה לדורותיו, וכל זה בשם התורה, בטענה שאינם סותרים את התורה. דומים הדברים הללו למה שנאמר בתלמוד (מסכת סוטה דף כב עמוד ב):
"אמר לה ינאי מלכא לדביתיה(=אמר ינאי המלך לאשתו): אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס"
ופרש רש"י:
"אלא מן הצבועים – כלומר שאין מראיתם כתולדותם אלא צבועין מבחוץ ואין תוכן כברם. שמעשיהם כמעשה זמרי – שהן רשעים. ומבקשים שכר כפנחס – אומרים לבריות לכבדן…".
זו סיבת ההתנגדות העמוקה של הדתיים לרפורמיים, שהיא הרבה יותר חריפה מהטענות שיש לנו כנגד החילוניים.
ומכאן לכניסה ל'בית הכנסת' הרפורמי, או (כפי שאנו רגילים לכנותו, כדי להבדיל בינו לבין בית כנסת אמיתי), ל'טמפל'. יתכן שלצורך מחקר וכיוצא בזה אין איסור לדרוך בתוך האולם של הטמפל, אך לערוך שם ארועים ומסיבות, אפילו מבלי לשלם על האולם ועל החשמל וכו' (שאגב המימון לכל הפעילות הזו הוא מיהודים בחו"ל שרוצים להחדיר את הרפורמיות לארץ), הוא חיזוק ידיהם, נתינת משמעות לדעותיהם, ודבר זה ברור שאסור לעשותו. הלכה דומה אנו מוצאים לגבי אנשים שעובדים בקרקע בשנת השמיטה, שאסור להחזיק את ידיהם (מסכת שביעית פרק ד' משנה ג').
לכן צדקת כשהתנגדת לכך שהכינוס יערך בבית כנסת רפורמי, ויכולת לומר בנשימה אחת שאין לך בעיה אם יערכו את הכינוס בקיבוץ או בכל מקום חילוני אחר, אך במקום רפורמי – לא בא בחשבון.
עלי והצליחי בעזרת ה'!
מיכאל, חברים מקשיבים
