מקנאה בחברה טובה שלי ולא יודעת מה לעשות

וולקם טו דה קלאב.
אם קנאה הייתה סיפור כזה פשוט נראה לך שלמה המלך / החכם באדם / כל התשובות נכונות,
היה אומר עליה ´קשה כשאול קנאה´? או יותר מזה ´רקב עצמות קנאה´?
ואם את שמה לב, הפסוק השני אומר שקנאה גרועה יותר מהמוות.
למה אחרי שבנאדם מת העצמות שלו זה הדבר היחיד שנשאר ממנו, והקנאה היא עד כדי כך חזקה שמה שהמוות לא יכול היא יכולה.
היא מצליחה לגמור ולהרוס את הדבר היסודי הכי בסיסי שבבנאדם, העצמות.
שלמה המלך בעצם מראה לנו עד כמה הכוח הזה קשה והרסני, ומה אני בכלל מייאשת אותך כאילו את בעצמך לא יודעת כמה הסיפור הזה אוכל אותך מבפנים…
אז נכון שאת יודעת, אבל עכשיו יש לך גם אישור רשמי לעובדה שאכן מדובר בהתמודדות לא פשוטה 😉
בואי ננסה להבין קצת את הפסיכולוגיה שעומדת מאחורי כל קנאה מצליחה ומי יודע אולי זה יעזור להתגלגלות של ההמשך מה בדיוק אפשר לעשות עם הדבר הזה שמחסל אותך מבפנים.
חשבת פעם למה דווקא החברה הטובה שלך היא זאת שמוציאה לך ת´עיניים ולא נניח הקומונרית בסניף או סתם חברה של אחותך הקטנה?
כי מה לעשות קנאה בדרך כלל היא במי שפחות או יותר שווה אלייך שאתם באותו סטטוס.
אגב, זה בעצם גם הרעיון שעומד מאחורי ´אין אדם מתקנא בבנו ובתלמידו´.
לכן אם זה תמיד חשוב וטוב לעבוד על עצמנו ולהיות טובים יותר, אז כשמדובר בקנאה זה בכלל רווח נקי לחיים כי אם יש עבודת חיים שפוגשת אותך ביומיום ומלווה אותך מגיל 5 עד 115 זה זה.
כי בכיתה א העיניים שלך יוצאות שלחברה שלך יש ילקוט ורוד של הלו קיטי עם נצנצים ולך לא,
בשישית תתבאסי שהיא נכנסה להדרכה ביישוב ואת רק בסניף חוץ,
בשירות זה גם ילווה אותך כשחברה אחרת שלך תתקבל לרחשי לב ואת עוד תסתובבי באלף ואחת סיירות מעיקות.
אחר כך את תיגמרי מבפנים שתראי את ילדת הכאפות של הכיתה צועדת עם קשירה מזעזעת שלובת זרוע עם בחיר ליבה בדיוק כשאת תכתירי מחדש את מלך ההזויים שהאייס קפה שלך ואת פגשתם.
ובשנים שאחרי תהיי על סף השתגעות איך אצל השכנה הכל מבריק והילדים שלה כאלה מהממים ורק שלך עושים לך ביצפר ברמות שהמל"ג עוד שניה מאשר אותם בתור אוניברסיטה, שלא חשבת שילדים יכולים לעשות להורים שלהם.
קיצור ההשוואות האלה לא נגמרות הם רק משתכללות ומחכות לך בפינות של החיים שתעברי והם יקחו איתך טרמפ.
והקנאה הו הקנאה רודפת אחרייך כמו צל שחור ומעיק איפה שאת גם היא מצטרפת לחגיגה.
ויפה לך שכבר עכשיו את עולה על זה, רוצה לעשות טיפול שורש ולא מסתפקת ב´זה מה יש זה מה שאני וכלום לא ישתנה´.
אז יש מי שיפתרו את הצביטה וילחשו לה שתרגיע כי אף אחד לא מושלם ואם מסתכלים טוב טוב רואים שהדשא של החברה אולי נראה יותר ירוק אבל הוא בכלל מפלסטיק…
ובואי נאמר בעדינות שאני אישית לא ממש מתה על הגישה גם כי יש כאן משהו שהוא טיפה מנמיך וגם כי מה לעשות שהוא לא תמיד עובד (ספוילר: ב"ה שהוא לא תמיד עובד, למה? חכי להמשך).
אז ברשותך בואי נתפוס כיוון קצת אחר:
כבר הרב קוק אמר שהמפתח לעבודת המידות הוא קודם כל להתחיל בראש.
במקרה הזה של קנאה יש 2 דברים שאפשר לעשות –
אחד, קחי את אמרת חז"ל ´אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה´ תמרקרי ותתלי לך ליד המיטה.
כאילו זה לא שהקב"ה החליט להוריד 100 אחד לכיתה שלכם והחברה שלך זכתה בו על חשבונך.
להפנים שלכל אחד מאיתנו יש את המסלול שלו, תגידי לעצמך ´בשבילי נברא העולם´ כשהכוונה היא גם בשביל שלי.
וברגע שמבינים (בעיקר בלב) שאין דבר כזה שמשהו קורה לך על חשבון החברה שלך או משהו לחברה שלך על חשבונך, אלא שלכל אחד ואחת יש ה´טוב´ שלו שריבונו של עולם מכין לו,
וגם אם העולם יתהפך אף אחד לא פוזל לשל השני ולוקח לו אפילו לא בקצת!
ברגע הזה הקנאה מתמוססת לה כמו כלום ואת אפילו מוצאת את עצמך מסוגלת לפרגן לחברה שלך עם חיוך שבא באמת מעומק הלב ולא באחד עקום כזה, כי מה לעשות שקשה לחייך על אמת כשהבפנוכו שלך מתהפך מבאסה וצובט לך את הנשמה.
דבר שני, זה להשתדל להסתכל על העולם במבט קצת יותר רחב מעבר לאני ועצמי.
לפתח הסתכלות שרוצה שהעולם יהיה מקום כמה שיותר טוב, ואז קל יותר לשמוח כשהחברה שלך מוכשרת יותר ומצליחה כי ברור לך שהעולם כולו עכשיו מרויח ממה שקורה כאן.
מה אני אגיד לך, כולי קנאה שאת במקום שאת עובדת על עצמך;) אשרייך אחות שלו!

הצלוחה ורק טוב
רינת
rintz3@gmail.com