יש לי חברה ממש טובה שהיא מאמינה שהרבי של חב"ד (הרבי מילוביווטש) שעדיין חי והוא המשיח. עכשיו אני יודעת שכתוב (בערך) "איש איש באמונתו יחיה" אבל כל זה לא נראה לי הגיוני שהוא עדיין חי. והיא מאמינה בספרים שאם מכניסים פתק אז הוא עונה לה והיא גם מאמינה שהוא היה נביא.
בכל אופן מה עונים לה? דיברנו איתה אני ועוד כמה חברות ואחד מהרבנים שמלמדים אותנו והיא לא משתכנעת. מה עושים? כי זה כמו לחיות באשלייה, וחוצמזה האם מותר להאמין ברבי כמו בה' כי ככה זה נשמע?
שלום,
דברייך ביטאו אכפתיות ואהבה רבה לחברתך, כך שאני מקווה שהדיונים והשוני בהשקפות העולם שלכן לא יצרו מתח ביניכן. אחת התרומות הגדולות ביותר של חב"ד לעם ישראל, היא בתחום קירוב הלבבות ואהבת ישראל, חבל שהבדלים בהשקפה ייזרעו פירוד בינינו (המנהג של חב"ד לפתוח כל יום בקבלה לאהוב כל יהודי ולקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך", ממש מקסים, לדעתי).
כמובן שאסור שהשאיפה לקירוב ואחדות תטשטש את אמונותינו ודעותינו, ולכן דחייתך את הסיסמה "איש באמונתו יחיה" מוצדקת בהחלט. סיסמה זו נוסחה על ידי חברת-הכנסת-לשעבר שולמית אלוני על משקל הפסוק "צדיק באמונתו יחיה", ומבטאת היטב את השקפת עולמה. אך, עם כל הכבוד לתרומותיה הרבות לעם ישראל ולמדינה, אינני מזדהה עם השקפותיה, ולא נראה לי שהן עולות בקנה אחד עם מסורת תורת ישראל.
טבעי הדבר שיהיו חילוקי דעות- לעיתים יש מקום לכל הדעות, ולפעמים אנשים טועים. בכל אופן, כל אחד אחראי לחפש אחר האמת, לברר, להתווכח, לשכנע ולהשתכנע (אף שבמקרים רבים לא נגיע למסקנות חד-משמעיות ובלתי ניתנות לערעור).
אני מסכים איתך. גם לדעתי אין הרבה מקום לאמונה בדברים מוזרים וחסרי היגיון, ודברי הרמב"ם ש"אנחנו שואפים לאחד בין התורה והמושכל" הם נר לרגליי. עם זאת חשוב להדגיש- האמונה כוללת גם עניינים שאינם נתונים במסגרת של התבונה האנושית, וקשה לדון בהם בעזרת כלי חשיבה סטנדרטיים, כגון- אינסופיותו של הקב"ה, בריאת העולם, השגחת ה', הקשר הקיים בין הקב"ה וברואיו, קיום העולם על ידי הקב"ה ויכולתו של הקב"ה לשנותו ולעשות נסים. ובכל זאת- החיים ועבודת ה' נעשים בדרך כלל תוך התמודדות עם העולם כמו שהוא לפנינו, ובעזרת כלים הקיימים בעולמנו, בלא שנצפה או נסמוך על אותם נסים.
אך ישנם, ותמיד היו, תפיסות שונות בעבודת ה' ובדרכי הגאולה (מפורסמת לדוגמא דעת רש"י שהמקדש השלישי יירד באש מן השמים, לעומת דעת הרמב"ם שעם ישראל יבנה אותו). דיונים וויכוחים תמיד התקיימו, ועדיין מתקיימים, בין הגישות השונות. יש לצדדים השונים טענות מוצדקות, וגם לגיטימיות והכרה במסורת התורה לדורותיה.
הטענה שהרבי היה נביא ושהוא (עדיין) המשיח איננה פוגעת ביסודות האמונה ובעבודת ה', על אף שהיא אכן נראית מופרכת וחסרת בסיס (הרבי, למיטב ידיעתי, לא ייחס לעצמו מעולם את יכולת הנבואה, וכל התחזיות המיוחסות לו אינן מפתיעות במיוחד, ואינן משקפות יכולת כזו. וכך גם לגבי ראייתו כמשיח. כל הציטוטים והרמיזות לכאורה מדברי הרבי, אינם משכנעים במיוחד).
מהרמב"ם (בו תלה הרבי רבים מיסודות תורתו) קשה מאוד להסיק את מסקנותיהם של החב"דניקים המשיחיים (-חשוב לדעת שישנם פלגים שונים בתנועת חב"ד של היום, ומחלוקות עמוקות בעניינים אלו). קריאה פשוטה של דברי הרמב"ם מוליכה לכיוון ברור למדי, וחרף כל פלפוליהם ודיוקיהם של החב"דניקם המשיחיים, נראה לי שהדברים מדברים בעד עצמם:
"רבי עקיבה חכם גדול מחכמי המשנה היה… והוא היה אומר עליו (על בר-כוכבא) שהוא המלך המשיח… כיוון שנהרג נודע שאינו המשיח… ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה… ויכוף כל ישראל לילך בה… וילחם מלחמות ה', הרי הוא בחזקת משיח. אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקבץ נדחי ישראל- הרי זה משיח בודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה…" (משנה תורה, פרק י"א מהלכות מלכים).
"הרי הוא (המשיח) יעמוד בארץ ישראל דוקא, ובה תחל התגלותו… ואחר התגלותו בארץ ישראל יקבוץ נדחי ישראל לירושלים ושאר ערי הארץ ויתפשט הדבר מזרחה ומערבה… ולא שייהפך הדבר ויתחיל בקצוות ויתפשט הדבר לארץ ישראל" (איגרת תימן).
אין לי התנגדות עקרונית לאמונה שהרבי יקום לתחיה ויהיה המשיח. כולנו מאמינים בתחיית המתים וכפי שמנבא דניאל (י"ב פס' ב' וי"ג) "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו… ואתה לך לקץ ותנוח, ותעמוד לגורלך לקץ הימין", וכפי שקבע הרמב"ם בי"ג העקרים. אך אינני מבין למה למישהו לטעון דבר כזה.
לעומת זאת, האפשרות שהרבי לא נפטר כלל (מבחינה פיזית) תלושה לגמרי מן המציאות. אין אדם בר דעת החולק על כך שקבעו את מותו של הרבי, ליווהו, ספדוהו וקברוהו (יש שסבורים שיחזור לתחייה, או שלא היתה זאת מיתה במובן הרגיל, אך בין כך ובין כך במושגים "שלנו" הוא מת). הרעיון שהרבי לא מת, לא שונה מהרעיון שאלוויס פרסלי (זמר ידוע שמת) או קנדי (נשיא ארה"ב שנרצח) מסתובבים אי שם בעולם. ייתכן וישנם חסידים שהעריצו את רבם ואינם מסוגלים לשאת את המחשבה שהוא נפטר (תופעה פסיכולוגית ידועה ומובנת). אך, גם עם רעיון זה, על אף האשליה שבו, "אפשר לחיות". אם אפשר לדון ולשכנע- מצויין, אך גם אם לא, לא צריך להתרגש. לכל אחד ישנם טעויות ואשליות לגבי הערכת המציאות. בכל אופן, עם הזמן, אני מאמין שחברתך תנטוש רעיון זה, אפילו אם תמשיך להחזיק באמונה שהרבי הוא המשיח (ולאור גדלותו וצדקותו של הרבי, ניתן בהחלט להבין את חסידיו ומעריציו בעניין זה, אף אם לא נסכים איתם).
לבד מחילוקי הדעות הענייניים, והרצון שאנשים לא יחיו באשליות, יש לדעתי סיבות עקרוניות להסתייג מאמירותיהם של החב"דניקים המשיחיים. בעיה אחת- עליה הצבעת- היא שיש מי שיוצרים זהות, או "כמעט זהות", בין הרבי והקב"ה. ספרות חב"ד עוסקת הרבה בחכמת הקבלה ובעניינים עמוקים הנוגעים ליחס שבין הסופי והאין-סוף. חז"ל מעידים שבעיסוק בעניינים אלו סכנות רבות ("ארבעה נכנסו לפרדס" אחד מת, אחד השתגע, אחד יצא לתרבות רעה, ורק ר' עקיבה "נכנס בשלום ויצא בשלום"), ולמעשה מספר כתות פרשו מעם ישראל ותורת ישראל בעקבות עיסוקיהם הקבליים (המפורסמים שביניהם הם ה"שבתאים" שסברו, בין היתר, שניתן לעבור עבירות על מנת לגאול מן הטומאה ניצוצות של קדושה). לפיכך, הדיונים בנושאים אלו דורשים זהירות רבה, עמקות ודיוק, כאשר בקלות ניתן להסיק מסקנות בעייתיות מאוד. האמונה שהרבי הוא התגלמותו של הקב"ה בעולם (אמונה שדומה ממש לנצרות!), אכן מצאה לה אחיזה בשוליים של החב"דניקים המשיחיים, ורבני חב"ד יצאו כנגדה – זוהי טעות חמורה הפוגעת ביסודות האמונה ובעבודת ה' בכלל. אנו מאמינים שהקב"ה הוא אין סופי ו"אינו גוף ולא ישיגוהו מאורעות הגוף וכו'".
בעיה נוספת במסרים המשיחיים, היא הדגשתם את העובדה שהמשיח מגיע אוטוטו ממש. כבר הזהיר הרמב"ם:
"הזהירו חכמים ז"ל מלחשב את הקיצים ומלקבוע את הקץ לביאת המשיח, מפני שהם מכשילים את ההמונים ומטעים אותם כאשר מגיע אותו הזמן ולא בא".
שאלתך היתה מורכבת- ולכן גם תשובתי. אני מקווה שדברי עזרו במעט. את יכולה לנסות ללמוד ביחד עם חברתך את דברי הרמב"ם בעניינים אלו ("משנה תורה לרמב"ם"- הלכות מלכים פרקים י"א- י"ב. יש לחפש מהדורה לא מצונזרת, לדוגמא זאת שבהוצאת שבתאי פרנקל; "אגרות הרמב"ם"- 'איגרת תימן' ואיגרת 'תחיית המתים'), ולדון ולהסיק מסקנות ביחד. אל תתני להבדלים בהשקפה ליצור ריחוק ביניכן, ואם הדיונים יוצרים מתח אפשר לוותר עליהם ולהסכים "לא להסכים". אם באמת מדובר בטעויות חמורות יותר, וחברתך רואה ברבי את הקב"ה, אז כדאי להשקיע בזה יותר מאמץ, ללמוד ביחד ספרי אמונה, לשוחח על זה, להתווכח, להתייעץ עם רבנים וכדומה.
בהערכה רבה,
עמיחי, חברים מקשיבים
