נבואה

שלום וברכה.

נבואה הינה דרגה הנבדלת מדרגת בני האדם – כותב הרמב"ם: "ובעת שתנוח עליו הרוח תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים ´אישים´, [וייהפך לאיש אחר], ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה, אלא [שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים], כמו שנאמר בשאול: "והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר" (יסודי התורה ז, א).

[מי זוכה לנבואה]

הרמב"ם, ב´מורה נבוכים´ (ב, לב), מציג שלוש גישות שבסיבתן יתנבא האדם:

"[הדעת הראשון] – והוא דעת המון הפתאים ממי שיאמין בנבואה, וקצת המון אנשי תורתנו גם כן יאמינהו – והוא, שהאלוה יתברך יבחר מי שירצה מבני אדם וישרה בו הנבואה וישלחהו – אין הפרש בין שיהיה האיש ההוא אצלם חכם או סכל, רב השנים או צעיר השנים, אלא שהם יתנו בו גם כן קצת טוב ותקון מדות – כי בני אדם עד עתה לא אמרו, שישרה האלוה שכינתו על אדם רע, אלא כשיחזירהו למוטב תחלה, לפי זה הדעת:" אדם שהוא בעל כוונות ומידות חיוביות עשוי לזכות בנבואה, אין העניין תלוי כלל בחכמתו או בגילו.

"[והדעת השני] – דעת הפילוסופים, והוא שהנבואה – שלמות אחד בטבע האדם, והשלמות ההוא לא יגיע לאיש מבני אדם אלא אחר לימוד, יוציא מה שבכח המין לפועל, אם לא ימנע מזה מונע מזגי או סבה אחת מחוץ – כמשפט כל שלמות שאפשר מציאותו במין אחד – שלא יתכן מציאות השלמות ההוא עד תכליתו וסופו בכל איש מאישי המין ההוא, אבל באיש אחד, ואי אפשר מבלתי זה בהכרח, ואם היה השלמות ההוא ממה שיצטרך בהגעתו למוציא, אי אפשר מבלתי מוציא. ולפי זה הדעת, אי אפשר שינבא הסכל, ולא יהיה האדם מלין בלתי נביא ומשכים נביא, כמי שימצא מציאה. אבל הענין כן, והוא, שהאיש המעולה, השלם בשכליותיו ובמדיותיו, כשיהיה כוחו המדמה כפי מה שאפשר להיות מן השלמות ויזמין עצמו ההזמנה ההיא אשר תשמענה, הוא יתנבא בהכרח, שזה – שלמות הוא לנו בטבע. ולא יתכן לפי זה הדעת, שיהיה איש ראוי לנבואה ויכין עצמו לה ולא יתנבא, כמו שאי אפשר שיזון איש בריא המזג במזון טוב ולא יולד מן המזון ההוא דם טוב ומה שדומה לזה:" לפי שיטה זו, אדם אשר ´השלים את לימודיו´ – בהכרח יתנבא. הטוענים לדעה זו קובעים שאין הנבואה קשורה לחסדיו של הבורא יתברך ואין באפשרותו להחליט נקודתית האם אדם פלוני יתנבא או לא – לשיטתם, כל שהכין את עצמו כראוי – יזכה, הנביא לא נבחר על ידי הקב"ה אלא הכל תלוי באדם עצמו. מובן שגישה כזו קשה לא מתקבלת על הדעת אצל יהודי מאמין שאנו מאמינים שבכול קיימת התערבותו והחלטתו בחכמתו יתברך. על כן מביא הרמב"ם את הצעתו:

"[והדעת השלישי] – והוא דעת תורתנו ויסוד דתנו הוא כמו זה הדעת הפילוסופי בעצמו, אלא בדבר אחד – וזה שאנחנו נאמין שהראוי לנבואה, המכין עצמו לה, אפשר שלא יתנבא, וזה – ברצון אלוהי." דעת הרמב"ם היא שעל האדם להכין את עצמו – תיקון המידות, לימוד חכמה ועוד, גם לאחר הלימוד וההשקעה הרבה – רק בחסדי ה´ יזכה להתנבא. על כן, יתכן מקרה בו שאדם אשר התאמץ במעשיו לקראת נבואה – לא יזכה לה, בכוחו של הקב"ה למנוע את נבואתו של האדם.

´דעת תורתנו ויסוד דתנו´, אדם אשר ברצונו להתנבא עליו ללמוד ולהשלים מידותיו ולאחר מכן בגזירת ה´ יתברך יוחלט האם יתנבא האדם או לא.

[לא פשוט להיות נביא]

על הנביא להיות אדם מופתי במידותיו, מחשבותיו ומעשיו – כתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה: "… ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד, אדם שהוא ממולא בכל המדות האלו שלם בגופו… והוא מתקדש והולך ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו אלא דעתו פנויה תמיד למעלה קשורה תחת הכסא… נביאים מעלות מעלות הן, כמו שיש בחכמה חכם גדול מחבירו כך בנבואה נביא גדול מנביא, וכולן אין רואין מראה הנבואה אלא בחלום בחזיון לילה, או ביום אחר שתפול עליהן תרדמה כמו שנאמר במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, וכולן כשמתנבאים אבריהן מזדעזעין וכח הגוף כשל ועשתנותיהם מתטרפות ותשאר הדעת פנויה להבין מה שתראה, כמו שנאמר באברהם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו, וכמו שנאמר בדניאל והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח…" (פרק ז).

בכדי שאדם יזכה להיות נביא עליו לעבוד על מידותיו עד כדי שליטה מוחלטת על יצרו – מעטים זוכים לנבואה. עוד למדנו מדברי רבנו שהנביא מקבל נבואתו רק בעת שהוא רדום.

["בחלום אדבר בו"]

בשונה מהנבואות אשר מתוארות בתנ"ך, על דרך החלום, שהם ממדרגות הנבואה (הלכות יסודי התורה ז, מורה נבוכים חלק ב פרק מא). במסכת הוריות, אמר רבי מאיר: "דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין" (יג, ב) ולכן אין לשמוע אליהם.

אף על פי שהנבואה פסקה, מכל מקום אומרים לנו חכמים: "חלום – אחד מששים לנבואה " (ברכות נז, ב). לנגד אומרים חכמים – כתוב בתורה: "בחלום אדבר בו" וכתוב: " וחלומות השוא ידברו" ואין שני הפסוקים סותרים אחד את השני – בראשון על ידי מלאך ובשני על ידי שד (ע"פ ברכות נה, ב). עוד מאמר של חכמים בנושא הוא: "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, שנאמר אנת מלכא רעיונך על משכבך סלקו…" (ברכות נה, ב). כלומר, מחשבות לבנו הן הבסיס לאשר נחלום בשנתנו.

רבי מרדכי יפה כתב: " דבר ידוע הוא, וכולי עלמא ידעי זה, שרוב החלומות הם דברים בטלים וכו´ שאפילו החלומות האמתים הבאים מצד הנבואה והשכל יש בהם קצת דברים בטלים" (לבוש אורה פ´ וישב).

["אם לא נביאים הן בני נביאים הן"]

אנו מאמינים בהשגחה פרטית ולא ביד המקרה, לכל אשר מתרחש יש סיבה – שמחי, הקב"ה אוהב אותך – את בתו. הרגשות והתחושות אותם אנו חווים הם בעלי משמעויות רבות – לא תמיד אנו יודעים להגדיר את שאנו חשים.
גם אם ´ניחשת´ דבר מה, אין זה משנה במאום את המציאות – אני מניח שפעמים רבות עלתה במוחך אפשרות מסויימת שדבר מה יתרחש ולבסוף הוא לא קרה, תמיד תשארנה האפשרויות האחרות וכשם שאמר רבי מאיר: " דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין".

נבואה הינה דרגה של קרבה לקב"ה, שאיפתו של כל אדם להגיע למדרגת הנבואה. כיום, לצערנו עדיין לא זכינו שתשוב הנבואה, אולם בידנו להגיע לסוג אחר של קרבה אל הבורא יתברך ואליה אנו נושאים את עיננו. יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שנזכה במהרה בימנו לביאת משיח צדקנו ולכל הישועות והנחמות.

בהצלחה וברכת ה´ עליך,

ירון

Benzvi613@gmail.com