כל האנשים החולים במחלות סופניות (סרטן וכדו')כל הזמן מספרים עליהם אחרי פטירתם שידעו להנות מהחיים ומעבירים לנו תמיד את המוטו שלהם של "להנות מהחיים" ושהחיים זה דבר מיוחד ושהם לא הספיקו לעשות הרבה. ואנחנו יושבים מקשיבים לסיפורים מוכים דמעה ומתפעלים מהאנשים המדהימים אבל אף פעם לא מקשיבים. הם מספרים לנו על חשיבות החיים ואנשים מתאבדים הם מספרים לנו על שלא הספיקו ואנחנו מבזבזים את הזמן. למה אנחנו לא לומדים מהם? ולא מנצלים את חיינו?
שלום רב,
שאלתך נכונה מאד וראוי לכל אדם לשים ליבו לאופן שבו הוא מנצל את זמנו. אתייחס לשתי נקודות חשובות שהעלת בשאלתך:
האחת- מדוע איננו לומדים מאותם אנשים מדהימים שמספרים לנו עליהם ומנצלים את זמננו?
והשנית- כיצד ניתן להגיע לניצול זמננו כיאות?
לגבי הנקודה הראשונה, נראה לי שהדבר קשור בנפשו של האדם. ברוך ה', לכל אדם בריא יש רגש חם, רגש המתגבר ועולה עד כדי בכי בעת אשר האדם רואה ושומע דברים נפלאים על אנשים גדולים שהצליחו בחייהם הקצרים והמיוסרים לפעול רבות בתחום זה או אחר. אלא שחסרונו של הרגש הוא – שהוא זמני. שינוי אמיתי באדם לא יקרה בעקבות אירוע רגשי חד פעמי שירטיט את ליבו. אירוע זה ישפיע לזמן מה וידעך. אך יש סיבות נוספות לכך שאין אנו לומדים מהם ומנצלים את זמננו:
1) הכוזרי במאמר השלישי בהתייחסו לחסיד, האדם האידיאלי, מדבר על התפילה ואומר שאפילו היא :"ככל אשר תתרחק שעת התפילה תלך הנפש הלוך וקדור מטרדות העולם הבאות עליה". קשה להתעלות מאירוע חד פעמי מפני טרדות העולם שמשכיחות ומרגיעות הרגש מחד ואינן נותנות זמן למחשבה על ניצול זמנך מאידך, וכדברי ה"מסילת ישרים" בפרק ה': "כי בהיות האדם טרוד בענייני עולמו, הנה מחשבותיו אסורות בזיקי המשא אשר עליהם ואי אפשר להם לתת לב אל המעשה".
2) העצלות, אשר מונעת את האדם מלפעול ומלנצל את זמנו. בעל ה"מסילת ישרים" בפרק ט' מתאר את מגדילי העצלה: "הנה מפסידי הזריזות הם הם מגדילי העצלה והגדול שבכולם הוא בקשת המנוחה הגופית ושנאת הטרח ואהבת העדונים…" – ניצול הזמן הוא דרישה לעמל, ודרישה לעבודה קשה ומאמץ כמו של אותם אנשים שמספרים עליהם כל כך הרבה. עצלות היא בעיה קשה בכל בני האדם וכדברי בעל חובת התלמידים (פרק ד') :"העצלות היא המחלה היותר מזיקה והיותר מצויה בנערים".
על כן, אם ברצוננו לנצל זמננו כמה שיותר יש עלינו להתגבר על טרדות היום יום ועל העצלות, וכמה דרכים לכך:
1) התמדה- אין דרך טובה יותר לניצול הזמן יותר מפשוט לנצל אותו לחיוב כמה שניתן יום אחר יום, בעמל ובמאמץ. ככל שנתמיד בכך יהיה הדבר קל יותר לעשותו. וכדברי הרמב"ם ב"שמונה פרקים" :" ודע כי אילו המעלות… אמנם יקנו ויתישבו בנפש בחזרה על הפעולות ההוות מזו המידה פעמים רבות בזמן ארוך בהתרגלנו אליהם".
2) זמן למחשבה – אומר בעל ה"מסילת ישרים" בפרק ה' :" והנה בכלל זה (לימוד תורה) גם כן קביעות העיתים אל חשבון המעשה ותיקונו". טרדות העולם מפריעות לאדם לחשוב על מעשיו, לכן חשוב להקדיש מעט זמן בכל יום למחשבה. מחשבה על העבר – האם ניצלתי את הזמן ? למה ניצלתי אותו ? ועל העתיד – כיצד אשפר מעשי ואנצל זמני לדברים חיוביים? זמן זה לא חייב לבוא על חשבון שום דבר שהרי לכל אדם יש זמן פנוי, בנסיעות או לפני השינה שבו הוא יכול להתכנס בעצמו ולחשוב.
3) קביעת מטרות – אדם המציב לעצמו מטרות אפשריות, לטווח זמן מסוים, ומנסה להשיגם כל הזמן, בוודאי שמנצל טוב את זמנו כי בכל עת עומדות לנגד עיניו מטרתו ושאיפתו. זו אחת מהצעותיו של בעל "חובת התלמידים" בדבריו לתלמיד הלומד : "ותפקוד על עצמך פקודה חזקה קודם כל מעשה עבודה, עשייה זו לא אתרשל בה, רק במשך זמן הזה אגמרנה". אלא שיש להיזהר, כי פעמים שלא מצליחים לעמוד במשימה שכזו ואז אנו זקוקים לבדיקה:
אם המטרה הייתה גדולה על יכולתך, או שמפני אונסים לא עמדת במשימה- אל יאוש. נסה שוב ותצליח. הגדר מטרתך מחדש באופן שתוכל לעמוד בה והמשך בכך.
אם חוסר ההצלחה נבע מעצלות, או מחוסר התמדה, על כך אומר בעל "חובת התלמידים" : "תצטער ותכעס על עצמך מאד…". חזק עצמך ונסה שוב.
לפעמים המטרה שהצבת לעצמך קלה לביצוע, ובזמן מועט מן הצפוי- סיימת אותה. במקרה זה, כדאי ליטול משימה נוספת, גדולה יותר מהראשונה, ועל ידי כך –לנצל את הזמן בצורה טובה יותר.
4) הכרה בשליחות – הרב סולובייצ'יק במאמר "שליחות" (בספר "ימי זכרון") קובע כלל : " האדם נברא בתור שליח…משום כך נברא היחיד בתקופה ובמקום שבהם יוכל לקיים את פעולתו לשם קיום שליחותו" – אם נפנים את הדבר, ונראה בחיינו שליחות שניתנה לנו מאת הקב"ה, ממילא נכיר יותר בחשיבות הזמן ובצורך הרב לנצלו.
ראי קטע שפורסם באתר שלנו בנושא השאלה שלך: המכתב של אודי- http://kipa.co.il/noar/n_show.asp?id=2328
יהי רצון שנזכה כולנו לניצול אופטימלי של זמננו לטובה.
בהצלחה,
נדב, חברים מקשיבים
