ניצול הזמן וחשיבות המנוחה

שלום!
אחד מארבעים ושמונה הדברים שהתורה נקנית בהם הוא מיעוט תענוג, ומכאן כבר תחילת תשובה לשאלה – מעט תענוג הוא טוב, בדיוק בגלל מנוחת הנפש שהוא יוצר. כך למשל מספרים לנו חז"ל שחכמים היו מספרים בדיחה בכדי לחזק את לימודם.
מנוחת הנפש היא הבסיס לעבודת ה' בשמחה. זה לא רק אמצעי חיצוני, אלא השמחה היא הלב של כל עבודת ה'.
מצד שני – אכן, אדם לעמל יולד (איוב ה, ז) ומפרשים רבותינו לעמל התורה והמצוות. כמו כן ברור הדבר שלאדם יש תכלית בחייו ועליו לנצל את זמנו על מנת להגשימה.
וכאן את שואלת – איך משלבים את שני הדברים?
עצם השאלה מראה שאת בכיוון הנכון. הרבה פעמים מוותרים על אחד הדברים, ואז או שמסתלבטים כל החיים או שנעשים אנשים לחוצים ומרירים ולא יודעים מה זה שמחה אמיתית. והאמת היא שאם חושבים על השאלה, כמוך, מגלים שאין בכלל סתירה בין הדברים ואין סיבה לוותר על אחד מהם.

הייתי רוצה להרחיב את השאלה לא רק לעניין ניצול הזמן, אלא בכלל לכך שאדם צריך לעקוב אחרי מעשיו, לעשות חשבון נפש תמידי ולא לזרום כמו בעלי חיים, בלי לחשוב.
הדרך היא פשוט להקדיש זמן מוגדר, זמן קצר במשך היום שבו עושים חשבון נפש. חשבון שבו מסתכלים על התמונה כולה – גם לשמוח על המעשים הטובים, וגם לראות במה צריך להתקדם. לקבוע באופן כללי מהם התכניות ליום הבא, ולמחרת לראות איך עמדנו בהם. אבל במשך היום עצמו לא לחשוב כל רגע ורגע על כך.
'חשבון הנפש' כולל גם לחשוב איך לעבוד את ה' בשמחה – וממילא מותר לכל אחד בהחלט לומר 'מחר אני גם מקדיש גם זמן לדברים שאני אוהב'. העיקר הוא שזה יהיה מתוכנן באופן כללי מראש. לאט לאט את מתרגלת לכך שבאופן כללי את זורמת בצורה שמתאימה ליעד שבו את קובעת לעצמך.
כמובן, אל לנו להפריז בכך ולתרץ לעצמנו באופן תמידי שאנו זקוקים למנוחה, כאמור לעיל – מיעוט תענוג הינו חיובי.
עוד דעי לך שהרבה פעמים אדם מרגיש שמחה, סיפוק ומנוחת הנפש כאשר הוא מנצל את זמנו ביעילות, ולא דווקא כאשר הוא נח.
הנחת והרוגע אמורים לעזור לאדם להתחזק בעבודתו, כמו שראינו שחכמים סיפרו בדיחה בכדי להתחזק בלימוד. דוד המלך מלמד אותנו בתחילת ספר תהילים יסוד חשוב,"אשרי האיש" – האדם המאושר הוא אותו אחד שהוא איש, כלומר שהוא עובד את הקב"ה בכל כוחות נפשו. זהו הסיפוק הגדול של האדם ואושרו. שנזכה.
ראי עוד קישור לשיעור העוסק בשמחה:
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=69