ניצול זמן – לעזור לאנשים או לעצמי?

שלום לך חברה יקרה!

איזה מקסימה את!! כל כך הרבה טוב ורצון לעזור ולהשפיע רק טוב על הסביבה שלך. מדהימה שכזו! שאלת שאלה טובה מאוד! ורבים מאיתנו מתמודדים עם אותה שאלה בכל מיני הקשרים, ובכל מיני שלבים בחיים. לכן, זו הזדמנות טובה בשבילך להתאמן איך להתמודד עם שאלה כזו של ניצול זמן וסדרי עדיפויות כבר עכשיו, וככה תיהיי יותר ויותר משוכללת עם השנים.

דבר ראשון, אני חושבת שזה העמדה הנפשית והרעיונית שאת צריכה להפנים פנימה, ממש לרגש שלך. אני אנסה להסביר, אבל זה קצת קשה, אז אם את לא מבינה מה אני אומרת, פשוט תדלגי לחלק המעשי בהמשך (,").

את נשמעת באמת אחת עם לב ענק שרק רוצה לעזור ולתת לאחרים. לעומת אנשים אחרים, שהם יותר מתרכזים בלעשות לעצמם וה"עבודה" שלהם זה לפתוח להם את העיניים שיעזרו קצת לאחרים, אצלך ה"עבודה" צריכה להיות בכיוון ההפוך. לא "לגלוש" ולתת על חשבון עצמך. בואי נגיד שברור שזה המקום העדיף להיות בו מבחינת ערכים, אבל זה לא כל כך בריא, כי אז הנתינה שלנו עלולה להימאס עלינו, כשכבר ממש נרגיש שלא נותר לנו בכלל מקום לעצמנו… כלומר, כמו כל דבר בחיים פשוט צריך איזון!

הבהרה- על חשבון עצמך זה לא משהו טכני – כלומר זמן שאת יכולה לעשות בו דברים אחרים, או כסף שאת משקיעה. ברור שכשאנחנו נותנים אנחנו נותנים דברים כאלה, אבל עוד דבר הכי חשוב שאנחנו נותנים זה [תשומת לב]. אנחנו פשוט מקדישים את עצמנו למישהו אחר כשאנחנו נותנים לו. ואת הנתינה הזו, אנחנו צריכים באופן כללי לתת גם לעצמנו- תשומת לב למה שאנחנו מרגישים, תשומת לב לכוחות והיכולות שלנו בכל רגע, מתי צריך לנוח, מתי צריך לפעול במלוא המרץ, מתי צריך קצת לחשוב לפני שממשיכים וכדומה. כל התשובות לשאלות הללו נמצאות בתוכנו. צריך פשוט כמו להיאסף לתוכנו, כמו אולי להתנתק קצת לרגע מהסביבה, ולהתרכז ולהקשיב ללב שלנו.

אז כשאת נותנת "יותר מדי" הכוונה שאת נותנת על חשבון ההרגשה שלך בתוכך פנימה, שבו את כבר מרגישה שזהו, את עכשיו צריכה לתת לעצמך ובכל זאת את ממשיכה לתת החוצה במקום פנימה. ואז את מרגישה את מפסידה, ואחר כך את מרגישה פספוס וכו´… ולכן, עלייך לשים לב – לא לתת יותר ממה שאת באמת יכולה/צריכה (זה אותו דבר למעשה…). את צריכה לתת בדיוק במידה שבה לא תרגישי בפנים שזה בא על חשבונך. ואז כל הנתינה שלך תיהיה מושלמת, אפילו אם בכמות אולי זה יראה לך בהתחלה בשכל קצת פחות, אבל בפנים, בהרגשה, את תרגישי שלא וויתרת על נתינה גם לעצמך, וההרגשה שלך לא תכיל בתוכה את הרגשת ההחמצה, או הפספוס לגבי עצמך. ולמעשה, אז את גם תוכלי לתת יותר, כי תהיה לך רק ההרגשה הטובה מהנתינה ולא ההרגשה השניה.

כלומר, לאור כל מה שאמרנו, סדרי העדיפויות שלך תמיד תמיד הן- קודם כל את! את הכי חשובה! כמו שאמר ר´ עקיבא : "חייך וחיי חברך- חייך קודמים!" , וזה אותו ר´ עקיבא שאמר "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה"! . הערך הכי בסיסי שלנו ביהדות הוא החסד, שלמדנו אותו מאבי האומה אברהם אבינו. אבל החסד הזה צריך להיות מאוד מאוד מדויק, ולשים לב לגבולות העדינים שלו. צריך לתת לאחר, אבל צריך לתת לו מה שהוא צריך בלי לגרוע מעצמך. זה כמו שיש מידות בצדקה – שאדם לא יכול לתת את כל הונו לצדקה. זה פשוט לא עובד ככה. גם הוא הרי אחרי זה יהפוך לעני ויהיה נטל על החברה, אז מה עשינו בזה? כשאדם נותן מה שהוא יכול לתת עם הרבה חום ואהבה לשני, זה הרבה יותר מהערך הטכני של מה שהוא נותן. וודאי שצריך לתת גם לעצמנו. כמו המשל עם הכוס- יש קערה ובתוכה כוס. כדי למלא את הקערה, צריך למלא קודם את הכוס, ואז כשממשיכים למזוג לכוס, המים נשפכים וממלאים את הקערה. אבל אי אפשר לשפוך את המים מתוך הכוס, כי אז היא תתרוקן! צריך להמשיך ולמזוג לתוך הכוס, ומשם המים מאליהם ישפכו לסביבה.

אז לגבי הדברים הטכניים שנתת פה דוגמאות, אולי כדאי שתשתפי עוד מישהו בהתלבטויות הללו, ואז אולי תמצאי גם עוד פתרונות. גם כשמדברים עם עוד מישהו פתאום פורשים על השולחן לפרטי פרטים כל מה שיש ויותר קל לסדר, ואולי גם דברים יראו פחות מסובכים. רעיון אחר- תעשי פנקס או יומן, שבו את רושמת כל מה שיש לך לעשות, וזה קצת עוזר לעשות סדר בראש. פשוט הראש פחות עמוס ב"לזכור"- הנייר לא שוכח.. והראש יהיה עסוק בדברים אחרים.

לדוגמא, רצית לעזור לחברה שלך ללמוד למבחן בהסטוריה, אבל לא נותר לך זמן ללמוד בעצמך. אז אולי אפשר לחשוב על לדבר עם המורה שלך, ולהסביר לה (כמובן מראש, ולא בבוקרש של המבחן, למרות שגם זה אופציה…) שאת מתכננת לעזור לחברה ללמוד, אבל אולי אז לא תספיקי ללמוד בעצמך, אז אולי היא תהיה מוכנה לדחות לך את המבחן ביום אחד? לא בטוח שהיא תסכים, אז תצטרכי לחשוב – האם עדיף לך להרחיב את זמן הלימוד עם החברה, ככה שזה יחשב גם לעצמך זמן לימוד למבחן, ולא תצטרכי אח"כ לשוב וללמוד בעצמך, או להיפך , לצמצם את זמן הלימוד עם החברה, או אולי לנסות למצוא חברה אחרת שתוכל לעזור לה , שאת לא תיפגעי מזה. או , שתוכלי להחליט שאת מעדיפה לעזור לה ולקבל ציון יותר נמוך במבחן הספציפי הזה (נגיד, אולי הוא לא כל כך חשוב או משהו כזה…) וגם אז, זו נתינה שלמה. את לא מרגישה שוויתרת על עצמך.

חשוב שתזכרי שקיימת אפשרות גם להחליט שאת לא עושה משהו. וזה לא משהו שלילי חס וחלילה. פשוט, את מחליטה לתת את עצמך במקום אחר, ואת לא יכולה לעשות את שני הדברים יחד. רק אל תעשי לעצמך ייסורי מצפון על זה. תעשי את זה מתוך הרבה אהבה, ואז לא תרגישי פספוס.

אולי בתקופות כאלה לחוצות, אפשר לחשוב אם יש דברים שהם קצת בזבוז זמן. אולי את נמצאת הרבה מול המחשב, אבל יותר ממה שאת באמת צריכה. נגיד באמת את צריכה חצי שעה, אבל בגלל שאת כבר יושבת, אז את יושבת כבר שעה. ואחרי השעה הזו את מרגישה, יואו , איזה בזבוז זמן. למה? כי שכחת תוך כדי שאת יושבת מול המחשב לבדוק מידי פעם "מה שלומך" ולשאול האם אני רוצה להמשיך לשבת, או שאני רוצה לקום ולעשות משהו אחר. ברור שצריך זמנים למנוחה, זמנים לפגוש חברות ומשפחה וכו´ . זה לא נקרא בזבוז זמן. בזבוז זמן זה לעשות משהו שאת לא צריכה ורוצה באותו רגע. שאת מרגישה לא שלמה איתו. כלומר, במיוחד בתקופות לחוצות, חשוב מאוד שתעלי יותר את המודעות לבדוק מה קורה איתך בזמן שאת עושה דברים, וככה תוכלי "לעצור" או "להמשיך" בזמן.

תסמכי על עצמך שאת תדעי בדיוק מה לעשות! יש לך לב ענק! אל תפחדי שזה יעשה אותך ח"ו אגואיסטית. הפוך! זה יעזור לך יותר לעזור לאחרים וגם לעצמך!

לגבי אמא שלך, וודאי שזו מצווה גדולה וזכות גדולה לעזור. אבל, גם את אולי צריכה קצת עזרה. כדאי אולי שתשתפי אותה בהתלבטויות שלך, ואולי היא תוכל לעזור לך גם בחלוקת הזמנים והמטלות, ואולי יש לה פתרונות שאת לא חושבת עליהם. לדוגמא, אולי יש דברים שאפשר , אם זה שייך מבחינת המשפחה, להזמין נגיד עוזרת בית, לעזור בדברים הטכניים שלא חייבים בן בית בשבילם. בכלל, אולי אמא שלך רואה דברים שאת עושה שהיא תוכל לעזור לך לסדר אותם טוב יותר. כמובן שזה קשר גם לסדרי עדיפויות אישי, ככה שלא בטוח שתסכימי איתה על חלוקת הזמן, אבל בכל זאת, שווה להתייעץ איתה ולשמוע ממישהי קרובה, וגדולה, ושאכפת לה ממך מאוד. אם תדברי איתה עם הרבה אהבה והערכה, תראי שהשיחה הזו, גם אם לא תצאי איתה בסוף עם משהו פרקטי (למרות שיש ממש סיכוי טוב שכן) תקרב ביניכן, ותיתן לך גם קצת פינוק מאמא, שזה הרי הדבר הכי כיף וטוב בעולם. כל אמא רוצה לדעת איזה לב זהב יש לבת שלה….

ובכלל, אולי כדאי לך להתייעץ עם עוד מורה או מדריכה או משהו כזה. שיוכלו גם כן לעזור לך , כי הם יותר רואות את המציאות סביבך.

אני סומכת עלייך שתמצאי בתוכך את התשובות. את הרי כזו מדהימה! יש לך נשמה של נתינה. אז תזכרי שאת צריכה לתת לעצמך ואז שתוכלי לתת לאחרים גם כן.

המון בהצלחה!

הדס.

hershko.hadas@gmail.com