אני יוצאת עם מישהו כבר חודשיים, שנינו בגיל המתאים לנישואין ורצינים בנושא.
הוא באמת מה שאני מחפשת, מאוד טוב לב ודתי , וממש נוח לי איתו. אני יודעת שמבחינה רציונלית, הוא מה שאני רוצה. הבעיה היא שהמוסד של נישואין קצת מפחיד אותי- הרעיון שעלולים להיקלע לשיגרה, למריבות שפתאום לא מבינים איך זה קורה, הרעיון של להיות רחוקה מהבית ולהיות תלויה בטרמפים – בהנחה שנגור בהתנחלות מה שכנראה יקרה וכו. אולי זה נשמע לא גדול, כי הבחור הוא משם מה שאני רוצה ולכאורה אין בעיה, אבל אני בת 21, ולא יצאתי עם כזה הרבה בנים, וזה קשר שבא לי מהר, ולכן המחשבה של להיות נשואה קצת מפחידה. מה אפשר לעשות כדי להירגע? אינני רוצה "למרוח " את הקשר, גם בגלל שברור לי שזה זה , וגם בגלל איסור נגיעה. תודה
שלום לך…
החשש שאת מעלה כל כך אמיתי וטבעי, ורבות הבנות שמרגישות כך, גם בתקופה של אירוסין. אם נקשיב ללבן היטב בזמן ה"וורט", האירוסין ואפילו בחתונה נשמע את ליבם הפועם ואת החשש. אנו יודעים כי זוהי החלטה משמעותית מאוד, שיש לה הרבה השלכות ולכן תמיד החששות יהיו. לכן, כששואלים: מדוע צריך הרבה אנשים בחתונה? הרי זהו קשר כל כך אינטימי וקרוב מה עושים שם כל ההמונים? אלא ש"אין שמחה כהתרת הספקות" ומי שעוזר להתיר את הספקות שקיימים, אלו האנשים סביבנו שאוהבים ומשמחים ואומרים לנו בנוכחותם: "זהו זה הדבר הנכון ביותר עבורכם! "
נשמע מדבריך שיש רצון אמיתי מצד שניכם להיות יחד, להקים בית, ושאת בטוחה בכך. ולא רק מבחינה רציונלית אלא גם רגשית, את יודעת שזה הדבר הנכון ביותר. דעי לך שלא הרבה זוכים להגיע להכרה כזו תוך זמן קצר. צריך להתמקד בטוב הזה שקיים מולך ולהתרכז בו. אין ספק שישנו הקושי אותו הזכרת של איסור נגיעה, וזהו שיקול בהחלטה, אך יחד עם זאת נקודת הבטחון צריכה להתחזק אצלך ואז תוכלי להכריע לגמרי.
[תדעי לך] שהעובדה שאת מודעת לכך שאת נכנסת לעולם חדש, היא בעצמה סימן טוב מאוד. כשלא מתכוננים למשהו חדש, אז כשמגיע הקושי הראשון נשברים. אבל כשיודעים לקראת מה הולכים, יודעים שיכולים להיות קשיים, אז לא נבהלים כשהם מגיעים אלא רואים בהם אתגר והזדמנות להעמקת הקשר. לכן באופן כללי נראה לי שאם אין לך חשש ספיציפי שנובע ממה שאת מכירה את עצמך באופן מיוחד, אלא חשש כללי – אל תפחדי. העיקר להיות מודעת שיכולים להיות קשיים אבל לא להיבהל מהם, הכל יכול להיות פתיר כשבאים בגישה חיובית.
כדאי גם שתדברו על זה ביחד: להעלות את החשש בפניו, לדבר יחד על הנקודות שמפחידות אותך, ובנוסף, דבר שיכול להניח את דעתך מעט, הוא שיחה משותפת של שניכם עם דמות שאתם מאוד מעריכים… תעלו את הקשיים ודברו יחד. ישנם הרבה ספרי זוגיות בנושאים שקשורים לבניית בית. כגון: ספריו של הר' אבינר "ואהבת לרעייתך כמוך" ,"פרקי אהבה בין איש לאשתו" ובנוסף ספר בשם "הבית היהודי" של הר' שמחה הכהן.
אם הקשר בינך לבין הוריך טוב, שווה לדבר איתם, לשמוע את דעתם (לא לדבר דברים שליליים על הבחור כי בע"ה אם תתחתנו, תרגישי לא נח שדברת עליו) אך לדבר על הפחד מנשואין וכו'.
בנוגע לנקודות שהעלית על כך שנפגשת עם מעט בחורים, כמו כל דבר בחיים יש יתרונות וחסרונות כאחד. ישנה מציאות לא פשוטה סביבנו, של בנות ובנים הנפגשים עם עשרות ולא מוצאים…והקושי גדול. הצורך שאת מרגישה הוא הגיוני ולגיטימי לגמרי והשאלה שמהדהדת היא: האם הגעתי לאדם הנכון, זהו? זה האיש? קשה לנו לפעמים להתמקד בכך, ולהאמין שהגענו למקום הנכון…אך בצורה אמיתית, הקב"ה שלח דואג לך, והוא שלח לך אדם טוב שנח ונעים ומשמעותי לך איתו.
בעז"ה הקב"ה יאיר את דרכך וישלח לך תבונה להחליט את ההחלטה הנכונה,
שיהיה המון הצלחה, ובשורות טובות,
עדי
חברים מקשיבים