עבודת ה

שלום וברכה
זו שאלה מצויינת!

זו שאלה לא קשורה רק באיברי הגוף אלא בכלל במה שיש לנו בחיים.
כמו למה הקב"ה ברא את החיטה ולא את המוצר הנדרש עצמו?
נכון, אפשר להכין כמה דברים מחיטה, אבל אפשר היה לברוא אותם בנפרד.
לרוב, עונים שזה כדי שנהיה עמלים ושותפים בעולם הזה.
אכן יש המון אמת בדבר, אך אני רוצה להפנות את המבט לזרקור אחר, אל המשותף.

היכולת לומר תודה.
אין ספק שיש לנו לא מעט דברים, במיוחד בדורנו שמגיעים אלינו מן המוכן.
כשנקבל אותם במתנה, או אפילו אם נקנה אותם, נאמר תודה (גם למוכר).
האם התודה מקפלת בתוכה הכרת הטוב?
בוודאי!
האם היא מקפלת בתוכה הבנה של כל מה שנדרש בשביל להגיע למוצר המוגמר.
התשובה היא לא. לפחות כלפי רובנו.
הקב"ה נתן לנו כלים שאמורים לעזור לנו לעשות את רצונו.
אפשר להסתכל על זה בתור 'אתה חייב, אחרת מה אתה מצפה ממני?', שזו גישה שנתייחס אליה.
אבל אפשר גם להגיד 'תודה רבה שנתת לי כלים טובים לעמוד במשימה'.
כשאנחנו עמלים אנו גם יודעים להכיר תודה וטובה על מה שניתן לנו.
אבל הכרת הטוב הזו לא מסתפקת רק בהבנה, רק אם אנו עמלים, אלא ככלל.
להבין שיש לנו פה מתנה טובה!
זו נקודת ההסתכלות והפער בין השותף, שמכיר ומסתכל בעין חיובית, לבין הלקוח, עם המבט של 'מגיע לי'.
לפעמים לא קל לראות את הטוב.
יותר מכך, לפעמים קשה עד בלתי אפשרי.
התחושה הזו של 'אני רוצה לעשות כרצונך אז למה אתה לא נותן לי את הכלים?' מאוד נוכח.
מותר להרגיש ככה!
זה לא אומר שאנחנו לא מודים על הטובה, גם אם היא חלקית.
אם קרה ולאדם אין יד, דבר דשצערנו מצוי בעת מלחמה, פתאום יש שאלה איך ואיפה הוא מניח תפילין.
אבל הוא רוצה!
הוא יכול לזעוק 'אין לי כלים'.
זעקה שמקפלת בתוכה המון כאב.
הכאב הוא אמיתי ומותר להרגיש כך!
יש לו גם אפשרות, לצד הכאב, לבחור להגיד תודה על הכלים שכן ניתנו. לראות איך הוא כן מסוגל לעשות כרצון הבורא על אף האתגר ומתוכו.
לפום צערא אגרא – לפי הצער השכר.
השכר הוא לא רק בקיום המצוות אלא גם בתחושת המסוגלות העצמית, האמונה של האדם בעצמו ובבבוראו ואי השקיעה בייאוש שהם חלק משכרו.
כאדם שיש לו את איבריו, זה אולי נראה מובן מאליו, ואנו יודעים שזה לא כך.
היכולת שלנו להגיד תודה, גם בלי להבין לעומק עד כמה, היא תנועת נפש פנימית חשובה ומעצבת של האישיות וההתבוננות שלנו בעולם.
זו מתנה טובה שהקב"ה נתן לנו.
גם אם לא תמיד קל להיות במיינדסט הזה.
איפה זה פוגש אותך?

בהערכה גדולה על הזכות להעמיק בעין הטובה וביכולת לומר תודה על הדברים הפשוטים והמובנים מאליהם,

נתנאל, חברים מקשיבים, makshivim.org.il