עשה לך רב. את מי וכיצד?

שלום וברכה.
שאלה זו היא גם ואולי בעיקר שאלה הלכתית, ולכן קבל את הדברים שנכתוב כאן יותר כעצה ופחות כפסק הלכה.

א. יש אפשרות שאדם ילמד תחומים שונים מרבנים שונים. הגמרא מספרת על ר' מאיר שלמד הלכות מרבי ישמעאל ואילו את הטעמים למד מר' עקיבא. אפילו יכול להיות שרבו של אדם לתחום מסוים בהלכה יהיה אחד, ורבו לתחום אחר יהיה אחר.

ב. האדם בוחר לו רב לפי כמה דברים. באופן כללי זה צריך להיות התלמיד חכם שאצלו האדם מבין כמה שיותר לפי יכולתו. אצל האחד זה אומר שהוא מבין מה צריך לעשות בכל מצב, ואצל השני זה אומר שהוא מבין את עומק ההגדרות ההלכתיות, מה שעוזר לו להתמודד עם שאלות הלכתיות שעולות לו.
אך לפעמים יש דבר שגורם לאדם שהוא איננו מסוגל ללמוד אצל רב מסוים – או שהוא מחמיר מדי לפי הרגשתו, או שהוא מיקל מדי, או מכל מיני סיבות אחרות שגורמות לו שהוא לא מסתדר עם הלימוד של הרב הזה. לפעמים זה יכול להיות גם שאלות של השקפה, ולפעמים האופי של הרב איננו מאפשר לתלמיד ללמוד. יש אמנם אידיאל שאדם יוכל ללמוד מכל אדם, אך במציאות אין זה כך. לא מן הכול אדם זוכה ללמוד. אפילו התירו לאדם לצאת מארץ ישראל לחו"ל אם הוא לא מצליח ללמוד משום רב בארץ, ובחו"ל הוא חושב שיוכל להצליח ללמוד תורה מרב מסויים.
לכן אדם, במיוחד בתחילת דרכו התורנית, צריך לנסות למצוא רב שאצלו הוא לומד ומבין הכי טוב. בישיבה תיכונית זה בד"כ לא כ"כ בשליטתו, אך בישיבה גבוהה זה כן נתון לבחירתו.
זה מוסיף כמובן אם מדובר באדם גדול מאד בתורה, אך אם הוא לא מסתדר אצלו, זה מפריע.
כשבוחרים ישיבה לא תמיד מספיק לבדוק את האווירה. כדאי גם לבדוק האם נראה לי שאני יכול ללמוד טוב מהרבנים שמלמדים שם.

ג. בכל מקרה בדורנו הקשר בין רב לתלמיד הוא בדרך כלל כזה שמאפשר מרחב בו התלמיד יכול לנהוג כמנהג אחר. ודאי כך הם הדברים ביחס למנהגי עדות שונות, שלא יתכן שרב אשכנזי יחייב יהודי ספרדי לשנות מפסיקות השו"ע, או להפך. וגם במקרה של פסיקת הלכה ע"פ דעה שונה, בהרבה מאד מקרים יקבל הרב את העובדה שהתלמיד נוהג כפסק של רב אחר. רק במקרים נדירים של קשר מאד חזק בין התלמיד והרב יתכן שהרב יקפיד אם התלמיד ינהג כפסק אחר. זה שייך במצבים של קשר כ"כ חזק ביניהם עד שהרב מתייחס לתלמיד כאל בנו. אמנם גם במצבים שכאלה, אם התלמיד הוא כבר גדול בתורה, יתכן שיוכל לחלוק במישור ההלכתי על פסק של רבו. כמו שמצאנו בתלמוד שאביי ורבא חולקים על רבה ורב יוסף, אע"פ שהיו רבותיהם ועוד רבים כאלה. כמובן יהיה אסור לו לתלמיד להורות בחיי רבו המובהק הלכה אחרת ממנו, אלא שהמציאות של רב מובהק איננה כ"כ שייכת בזמננו (לפחות במובן הפשוט שלה) אצל תלמידי חכמים שכבר ראויים לפסוק הלכות.
אם כן בדרך כלל הרב איננו צריך 'להיכנס לחיים' של התלמיד, וגם איננו עושה זאת.

ד. המסורות הן בדרך כלל במישור של המנהגים וקצת בשאלות הלכתיות – לפסוק כשו"ע או כרמ"א, להחמיר כרמ"א, האם נשים נהגו לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא, האם מברכים על הלל בר"ח, ובכל הדברים הללו יש חילוקים בין אשכנזים לספרדים, וגם בין הספרדים יש חילוקי מנהגים בין העדות השונות – ליוצאי מרוקו פסקים ומנהגים שונים משל יוצאי שאר ארצות, וכן לנוהגים ע"פ הבן איש חי פסקים שונים מאלה שהולכים רק ע"פ השו"ע וכו'. במישור זה אדם צריך להיות נאמן לפסקי ולמנהגי בית אביו. ובכל אופן גם סברא של רב אשכנזי יכולה להיות משמעותית לספרדי, אם מדובר בהסבר לדעת השו"ע, וכן להפך, סברת רב ספרדי בפירוש דברי הרמ"א. כך למשל מסיבות אלה ואחרות רבים הם הרבנים הספרדים שלמדו שו"ע עם פרושים של גדולי אשכנז, ט"ז, מג"א, ש"ך, מ"ב. וכן הרבנים האשכנזיים הרבו ללמוד פרושי רבני ספרד, כפרי חדש, פרי תואר, וכמובן מאליו – הבית יוסף והשו"ע עצמו.
אך במה שנוגע להדרכות של תלמידי חכמים ולשימוש תלמידי חכמים ולהעמקה והבנה בהלכה ובתורה, בזה אין הבדל בין העדות השונות, ואדם יכול ללמוד אצל איזה רב שהוא חפץ בו, וכמובן ימשיך לנהוג כפסקי בית אביו.

ה. בנוגע להשקפות. אין זה נכון לומר על תלמיד חכם גדול שהשקפותיו אינן מהתורה. יתכן שהיו לו השקפות לפני שלמד תורה, והלימוד חיזק וביסס אותן, ובכל אופן כעת השקפותיו הן השקפות של קדושה, ומבוססות ומבוררות ע"פ התורה. יתכן שהן שונות מהשקפותינו, ויתכן שגם מה שאנו מבינים בתורה ומה שאנו שומעים ממה שגדולי ישראל הבינו בתורה הוא דבר שונה ממה שאותו גדול הבין, אך בכל אופן יש להתייחס לכך כאל מחלוקת בתורה, וכידוע שיש שבעים פנים לתורה, שכולם לגיטימיים, אע"פ שהלכה בסופו של דבר צריכה להיות אחת ויחידה.
אינך חייב לשמוע לרבך בהלכה גם בענייני השקפה, אך בכל אופן עליך להתייחס לדעתו כאל דעת תורה אחת, שיש חולקים עליה ואתה הולך בשיטתם.
ואם תלמד הלכה אצל רב אחד ו'השקפה' אצל רב אחר, אין בכך בעיה של זילזול בתלמיד חכם או הוראת הלכה בפני רבך, כיון שאתה עושה זאת בינך ובין עצמך ומבלי לפגוע ברב או במסגרת החינוכית בה אתה שוהה. כך גם לגבי תכלת, שאם אתה לובש אותה מבלי להרעיש על כך עולמות, מסתבר שאין בזה פגיעה ברב. ובכל אופן בכל מקום יש לבחון את מערכות היחסים שבין תלמיד לרבו באופן פרטני (ותוכל להרחיב על כך בשיחה טלפונית איתנו, או בשיחה עם רב מישיבתך).
החילוק בין לימודי ההלכה ללימודי אמונה והשקפה שייך יותר בישיבה תיכונית בה מתאפשרים הדברים בהתאם למסגרת. בישיבת הסדר או ישיבה גבוהה תלויים הדברים במסגרת ובתוכנית החינוכית, ואם המקום אינו מקבל דרך שכזו, לא תוכל לנהוג בו באופן שכזה, כיון שיש תוכנית מסוימת למקום, ואם הדבר מפריע, זו פגיעה במסגרת ובמרקם התרבותי שאמור להיות במקום, ולכן צריך לבחון את מידת הפתיחות של המקום לדרך שכזו לפני שמתחילים לנהוג כך.

ו. לפסקים של הג"ר עובדיה יוסף שליט"א יש להתייחס במלוא המשקל והחשיבות בין אם אתה ציוני ובין אם אינך. (אגב, הרב קרוב יותר לציונות בעשרות מונים מאשר למתנגדיה, בין בעניין עידוד העלייה לארץ, בין בעניין אהבת הצבא והחיילים, בין בעניין השאיפה לרומם את קרנה של המדינה בקדושה, ולא להתפלל להתבטלות המדינה ח"ו וכו'). וכמובן, אע"פ שהוא רב מיוחד במינו, ואין כל ספק שהוא מגדולי הדור המובהקים, אין זה מחייב שהלכה תהיה כמותו בכל מקום, בין לאשכנזים ובין לספרדים. שהרי גם הרמב"ם היה גדול הדור וגאון עצום, ובכל אופן אנו מוצאים הלכות רבות שלא נפסקו כרמב"ם.
אם כן יכול אתה לעשותו לרבך בעניני הלכה, אך אינך חייב בכך, וגם תוכל לומר לעצמך, שכשתזכה להעמיק בהלכות, ולהבין את עומקן, תוכל לנהוג אחרת ממנו בכמה פסקים. וכן תוכל לסייג זאת ולומר שבענייני הנהגת המדינה וכו' אתה נוהג כרב אחר (ואפילו אם אותו רב הוא אשכנזי, שהרי אין בענייני מפלגות, משרדי ממשלה, והסגרת אדמות ארצנו הקדושה וכו' מחלוקת בין הרמ"א והמחבר).

בתקווה שסייענו לך במשהו,
עלה והצלח בעזרת ה',
מיכאל, חברים מקשיבים