פחדים בעקבות סיפור החטופים

שלום לשואלת היקרה,

כולנו הוכנו בתדהמה לשמוע על דבר החטיפה.
אני מוצאת עצמי חושבת הרבה – מה עולה בגורלם, והאם זה יכול לקרות שוב…
ועל כן אני בטוחה שמי שגר באזור בו ארעה החטיפה – אם כתושב, ואם כתושב זמני כמוך – אף חושש יותר. הרי את בודאי מכירה את צומת הגוש היטב ועברת בה פעמים רבות…
את אומרת שהתושבים רגילים למקום, אך אני בטוחה שגם בינהם יש הנצמאים בחשש גדול
החשש שלך הוא מובן והגיוני. יחד עם זאת, את אומרת שהוא ממש מטריד ומפריע לך ביום יום, ואת זה היינו שמחים לנסות ולפתור, או לפחות להקל.
את מעלה כאן דילמה מוסרית חשובה – האם להעדיף את התרומה והנתינה שלך או את השקט והשלווה האישיים שלך. מי קודם – אני או הכלל?
אבל אולי יש עוד אפשרות? אולי אפשר לדאוג גם לך וגם לאחרים? – שזו הרי האופציה העדיפה…
ואוסיף, שמן הסתם לסיים את שנת השירות באופן מלא זו גם טובתך – גם תרגישי שסיימת כמו שצריך, וגם לא תפגעי בזכויות המגיעות לבוגרות השירות הלאומי.
אבל האם להמשיך ולא לישון בלילה? לא ולא…
האם ניתן להמשיך ולהרגיש פחד קיומי כל כך? ודאי שאין זה טוב…
אז מה אפשר לעשות? בואי ננסה לבחון מספר אפשרויות

[אפשרות א – בניית תוכנית פעולה]
אולי אפשר לבקש כמה ימי חופש ספורים, ובבית לתכנן יחד עם ההורים או מישהו אחר תוכנית שתסייע לך להרגיש בטוחה יותר?
למשל לבחון את דרכי התחבורה, לתכנן מה ניתן לעשות כשאינך מרגישה בטוחה, לחשוב על גורמים אליהם ניתן לפנות כשיש חשש או סכנה, אולי להצטייד בתרסיס פלפל?, קלטות הרפיה לעזרה להרדם (ניתן גם למצוא כאלה באינטרנט, למשל באתר של ד"ר ברוך אליצור), לתכנן יחד עם נציגי היישוב לוח זמני נסיעות של תושבים שאתן יכולות להצטרף אליהם בלי חשש, ואולי גם דברים נוספים…

[אפשרות ב – לערב את מי שיכול לסייע]
כתבת שגם שאר חברותייך מרגישות חשש, וגם כתבת שאף אחד מטעם העמותה לא דיבר איתכן. אולי תפני לרכזת ותספרי לה שאת וחברותייך חוששות, ואולי היא יכולה לארגן שיחה בדירה איתה או עם עובדת סוציאלית שתעזור לכן להתמודד עם הפחדים שלכן. כך גם עזרת לך וגם עשית חסד עם חברותייך…
את יכולה כמובן גם לפנות אליה לשיחה אחת על אחת. אמנם אני מבינה את הציפיה שלך לזה שהיא תכנס אתכן ותיזום שיחה, ואכן גם אני הייתי מצפה לכך. אך את האחראית העיקרית על שלומך הנפשי ולכן אם את מרגישה צורך אל תחכי שהיא תפנה… פני את!
[לקצוב זמן]
נסי לפרק את התקופה שנותרה לך עוד תום השירות לחלקים קטנים, ולהחליט שבתום כל תקופה תבחרי האם להמשיך או לא. כך ההתמודדות קלה יותר.
יותר קל לחשוב שצריך למצוא פתרונות מתאימים לשבוע, מאשר לחודשיים…

[תפילה, תפילה, תפילה]
כאשר באה עלינו צרה, הדבר הכי טבעי שעליו לעשות הוא להתפלל
חטיפת נערים היא צרה – ועלינו להתפלל להשבתם
וגם פחדים הם צרה – ועלייך להתפלל ל-ה' שיעזור לך להתגבר עליהם. פשוט כל פעם שאת מרגישה פחד, פני לקב" במילים פשוטות ובקשי ממנו שיגן עלייך, ושיעזור לך להתגבר על הפחד..

[ועכשיו הכל יחד…]
ביחרי לך מבין שלל האפשרויות את אלו המתאימות לך להתמודד.
בחרת לתרום השנה ולעשות חסד עם אחרים – וזו בחירה חשובה ומבורכת.
יחד עם זאת, עלייך להרגיש בטוחה ונינוחה, ואם את לא מוצאת דרך להתגבר על התחושות הקשות (והמובנות!), מאוד הגיוני גם למצוא דרך להשלים את תקופת השירות באזור מגורייך…

אסיים בלברך אותך בהבטחת חז"ל – 'שליחי מצווה אינם ניזוקים'

חני, חברים מקשיבים
haniten@gmail.com

הערה: ניסיתי לענות לשאלתך, מקווה שעזרתי. אם לא – את מוזמנת לפנות חזרה במייל, או לפנת לקו הטלפוני של חברים מקשיבים 1599-5000-54, בימים א-ה שעות 21:00-01:00