לקראת סוף המגיד אנחנו אומרים את דברי רבן גמליאל: "כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח, מצה ומרור". כמו בתפילה, אמירת ההגדה לא נאמרת סתם אלא אמורה לחולל בנו שינוי ולעשות אותנו לעובדי ה' טובים יותר. מה השינוי המיוחד שהמילים הללו אמורות לחולל בנו?
פסח. פסח מלשון פסיחה ודילוג. במכת בכורות ה' יורד למצרים, עובר בין הבתים ומדלג על בתי בני ישראל. אבל מה, עד שה' לא מגיע לבית עצמו הוא לא יודע שהבית של משפחה ישראלית? אין לו וויז אלוקי שמתכנן לו את המסלול בלי לעבור בבתי ישראל?
אלא שישראל היו שרויים במ"ט שערי טומאה ועם כל המעשים שעשו (דם על המשקוף וקרבן פסח), היה ראוי שימותו במכת בכורות ולא היה הבדל בינם לבין המצרים. עד כדי כך שמצד הדין לא היינו אמורים לצאת ממצרים. אבל בכל זאת ה' הוציא אותנו בזכות אהבתו אלינו ובחירתו בנו.
בעצם הפסיחה והדילוג מתבטא הקשר בין עם ישראל לה' שאינו מתחיל מלמטה למעלה אלא מלמעלה למטה. הרגל ראשון בשנה מלמד אותנו שהקשר שלנו עם ה' לא מתחיל מאתנו, ולא תלוי במעשינו אלא בסגולה אלוהית ובבחירה אלוהית: "נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי האדם הוא להינחם". עם ישראל מתחיל בבחירה אלוהית ודרכנו ה' מתגלה לכל העולם. ומהאהבה הזו נוסד המנהג לקרוא את שיר השירים בסיום ליל הסדר, לבטא את האהבה הזו שבינינו לאלוקים.
מצה. "על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ" – אנחנו אוכלים מצות בגלל שלא היה לבני ישראל זמן להכין לחם בעת היציאה ממצרים?! הסיבה הזו נשמעת מוזרה וגם ידוע שבני ישראל הצטוו לפני כן לאכול מצות. על כן נראה שיש סיבה נוספת. המצה היא שטוחה ופשוטה ואילו החמץ הוא מנופח ומיוחד. המצה היא פשוטה ומבטאת שפלות וענווה אך ללחם יש נוכחות ואינסוף טעמים והוא מבטא התנפחות, ייחודיות וגאווה. ובעצם בפסח אנחנו מכניסים לגוף שלנו שבוע שלם מצה ושפלות. בשבוע הזה אנחנו לא מחפשים לנפח את עצמנו ולהראות את עצמנו לעולם ודווקא עוסקים בלהיות פשוטים וענווים. למה דווקא בפסח מזינים אותנו בענווה ושפלות?
אם ה' בוחר בנו מכל העמים ודרכנו הוא מתגלה במציאות, אנחנו חייבים להבין שאנו כלי להופעת ה' בעולם ולהשתחרר מהרצון הטבעי שמבקש כל הזמן להיות המרכז ולבלוט במציאות. אלא עלינו להתרכז בבניית קומה בנפש שרוצה להיות שליחים נאמנים להופעת ה'. דווקא משום הבחירה האלוקית, מצד עצמנו אנחנו כלום אך אם ה' מתגלה בנו אנחנו הופכים לשליחים נאמנים. אבל רגע, לפי זה, למה רק בפסח אוכלים מצות? מתוך העמדה שמוכנה להתבטל לה', אנחנו יוצאים לכל השנה כולה ומנסים לממש את תפקידנו וייחודיותנו. מטרת הענווה היא שעל גבי ההתבטלות לה' נבנה את אישיותנו הייחודית ורק מתוך הענווה של פסח אפשר לחיות את הייחודיות הזו.
מרור. פסח הוא יום הולדת של עם ישראל, אז למה להכניס מרור? המרור בא לבטא את הקושי והמרירות שבחיים שכאלה. המרור מחדד לנו שמי שרוצה לחיות חיים של כלי הופעת ה' בעולם חייב להבין שיש מרור בתהליך הזה. אם אנחנו עסוקים כל החיים לספק את הכיף והמתוק בחיים שלנו אז כשיהיה מר, נברח ממנו. אבל אם אנחנו מבינים שיש לנו שליחות לתקן משהו בעולם אז ברגע שיש מרור, נמשיך הלאה כי אנחנו רוצים להתקדם. משום החיים האמוניים הם חיים שמנסים להתעלות מעל טבע האדם ולעיתים ללכת נגדו, חייב להופיע קושי. המרור הוא חלק מהחיים שאנחנו אמורים לאכול אותו ולצמוח ממנו. אפשר לומר שרגעי המרורים הם אלו שמצמיחים אותנו ומגדלים אותנו לאנשים גדולים ובאמצעותם אנחנו יכולים להגיע למתוק האמיתי.
אם כך, אמירת פסח, מצה ומרור מחדדת בנו את הבחירה האלוקית בנו, ומטמיעה בנו באת השליחות הכרוכה בבחירה זו.
מי ייתן ונצא מליל הסדר ופסח כולו קצת יותר שליחים נאמנים וענווים.
חג שמח,
רינת.
מעובד משיעור של הרב יונתן נמדר.
