פרסינגים

בס"ד
שואלת יקרה!
אכן, הפירסינג הפך למין מודה שפושה היום בקרב הציבור הרחב ויש לתת עליה את הדעת.
אצרף ראשית כל תשובה של הרב שרלו בעניין זה:

"אף שאר דברים של קישוט הגוף שנהגו בהם הגויים נתרבו בכלל חוקות הגויים, וכן דרשו מן הכתוב ובחוקותיהם לא תלכו – שלא תנחור, היינו שרואה עצמו במראה לנאות את עצמו או שמושח בושם להצהיל פנים והוא דרך הגויים שמקשטים עצמם לזנות" (אינצקלופדיה תלמודית , כרך יז, עמ´ שיא-שיב).
דברים אלה מלמדים כי הציווי על בחוקותיהם לא תלכו אינו נוגע רק בעבודה זרה, אלא גם נוגעת לאורח חיים שעיקרם תרבותי.
הפירסינג אינו קישוט סתם אלא בעל מסר תרבותי מובהק. בשל כך נראה לי שהדבר אסור לבנים ולבנות. כשהוא יהפוך לקישוט רגיל בלי מסר אזי מבחינה זו יהיה מותר, [אלא שאז יש לבחון את דיני "לא ילבש" לגבי בנים.]
לבושם של ישראל והדרך שבהם הם מתקשטים הינם חלק בלתי נפרד ממהות האומה ושמירה על קדושתה וייחודה. זה המקור לאיסור הפירסניג.
זוהי תשובת הרב.
אוסיף ואומר התייחסות נוספת שראיתי: על האדם שעושה את הפירסינג להיות כנה ואמיתי עם עצמו [מדוע הוא עושה זאת, מאיזה מקום בנפשו זה מגיע, האם מהמרידה או באמת ובתמים מצד היופי שבפירסינג?] אני מוסיף אץ ההתיחסות הזו, כי מתיאורך את הדו-שיח עם בנ דודך נראה שהוא פתוח לשמוע דעות והתיחסויות, ואולי כזו התיחסות אכן תאיר את עיניו לגבי מעשיו..
בברכת יישר כח!
קובי-צוות ישיבת מעלות