הגיע הזמן להמשיך בטיולנו:
משפחת יעקב, הממשיך של יצחק, שהיה הממשיך של אברהם העברי – נשיא אלוקים בקרב העמים, יורדת למצרים [אימפריית הטומאה].
אז ליעקב אבינו יש תוכנית:
"וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל, רַב עוֹד-יוֹסֵף בְּנִי, חָי; אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ, בְּטֶרֶם אָמוּת" (בראשית, פרק מ"ה פסוק כ"ח)
המטרה של יעקב הייתה [לראות] את יוסף במצרים. הפרידה הנוראה מיוסף גרמה לו המון סבל, אבל הדבר עדיין החשוב בעיניו הוא – מיד אחר כך [לחזור לארץ ישראל].
לקב"ה יש תוכניות אחרות לעם ישראל – בדרך, בבאר שבע, הקב"ה אומר ליעקב:
"…אַל-תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה, כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם" (ברשית, פרק מ"ו פסוק ג').
למה? למה [להשתקע] במצרים?
זה המקום הכי – הכי נוגד ולא ישראלי שיש?
חז"ל מפרשים על דרך הפשט:
"כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ [שָׁם]" = שם, [רק במצרים], ולא בשום מקום אחר!
אפילו לא בארץ ישראל…
הנצי"ב מוולוז'ין – [הרב נפתלי צבי יהודה ברלין], ראש ישיבת וולוז'ין ומגדולי התורה במזרח אירופה במאה ה-19, מסביר כך:
צריך להבדיל בין 2 מושגים שמופיעים בתנ"ך – "[עם]" ו"[גוי]".
[עם] – מלשון "עם" (בחיריק), התוך הפנימי של כל עם:
הערך התרבותי, הערך המוסרי, הערך [הקדושתי והאלוקי] שמיוחדים דווקא אצל אותה אומה.
[גוי] – מלשון "גווייה":
הצד הלאומי, הצד הטבעי והחומרי של אותה אומה.
מפרש הנציב:
הקב"ה מבשר ליעקב שהגיע הזמן להתחיל ללמוד איך מנהלים גווייה לאומית.
ניהול פוליטיקה, יחסים בין לאומיים, כלכלה מוצלחת, בנייה מרשימה, חברה מתוקנת, ביטחון פנים וחוץ ועוד רבים…
בקיצור: ללמוד כיצד [מנהלים מדינה].
והמקום הכי "טוב" ללמוד את כל אלה (באותם ימים) הוא – האימפריה המצרית.
כמובן, שבכל דבר מהדברים הללו במצרים יש הרבה חלקים "לא מתאימים" לעם קדוש כמו עם ישראל.
מכאן שתפקיד העם בירידה מצרים היה [לברור] בין החלק הנלמד, לבין מה שנחשב "קליפה" שצריך לזרוק.
יותר מזה:
עוד תפקיד חשוב הוא, שמה שנלמד מהמצרים – יש [ליצוק] לתוך התרבות הישראלית.
ב2000 השנים האחרונות היינו מפוזרים בין העמים בכל העולם, ולמדנו מהם המון:
את הכלים, את האסטרטגיות, ואיך מנהלים מדינה עם כל מה שכרוך בזה…
לקחנו את ה"רכוש" הזה – ועלינו איתו סוף סוף לארץ ישראל.
ובדיוק לאחרונ
