צבא או שירות לאומי

באמת שאלה טובה.
טוב שברור לך שזה הזמן להחליט מה לעשות אחרי הלימודים,
ועוד יותר טוב שה´ברור´ הזה לא כולל ´ברור´ של מה צריך לעשות נוסח העדר
אלא את יותר בקטע של לחשוב על מה כמה ולמה.
לפי מה שכתבת לנו מיותר אפילו לשאול מה המטרה שלך בהתלבטות,
כי אין כל ספק שלתרום למדינה זה האישו כאן וזה לא משנה באמת מה תבחרי כי זו עדיין תהיה המטרה.
אבל במחשבה שנייה – באמת זה לא משנה במה תבחרי?
ועוד שאלה לא פחות משמעותית:
חשבת פעם (אבל באמת!) מה המשמעות של ´לתרום למדינה בצורה הטובה והמועילה ביותר´?
כי לפעמים נדמה לנו שתרומה משמעותית זה מה שיותר קשה שטוחנים בו יותר שעות,
משהו שבכאן ועכשיו נראה שאין אבל באמת אין יותר תרומה ממנו.
רק מה, צריך לקחת בחשבון שתרומה לעם ישראל, כוללת גם איך את והאישיות שלך יראו.
את לא צריכה בשם ה´לתרום בצורה טובה ומועילה´, למתוח ת´גבול גזרה של הנפש שלך.
או כמו שאמר אדם חכם אחד- ´החכמה לעמוד בניסיון, היא לא לבוא לידי ניסיון´.
כי תחשבי שלבחור את המקום שבו מתנדבים ככה שהוא יתאים לנפש,
זה לא איזושהי אקסטרה או בונוס, אלא בילט אין בנתינה!
מהסיבה הפשוטה, שכאשר בנאדם מרגיש טוב עם עצמו מבפנים, הוא פנוי כולו לעשייה
והתרומה שלו היא הרבה יותר איכותית, ובין המורווחים יש כמובן גם את עם ישראל.
נכון. יש כל מיני סידורים שעוזרים לבת דתייה לשרת בצבא,
אבל על כל סידור כזה אפשר להביא שלושים מקרים שיספרו על סיטואציות לא פשוטות בנוגע לשמירת אורח חיים דתי בצבא.
את יכולה ללכת עם חצאית ושתהיה את אלומה שתדאג לך,
או את הרבנית של צהלי שתתקשר לשאול מה נשמע ואיך הולך,
אבל יש בעיות שמה שלא תעשי הם לא יפתרו, לדוג´ההמצאות של 24/7 במקום מעורב בחברת בנים,
ובכללי שזו מערכת שברובה מנוהלת בידי גברים.
ועזבי את זה שעוד לא התחלנו לדבר שההמצאות בחברה שאינה שומרת תורה ומצוות יכולה להשפיע מאד על האדם שמטבעו (וב"ה שזה ככה) הוא יצור חברתי.
יודעת מה נניח יהיה סבבה בהכל בלי שום אבל:
המפקד יהיה רגיש ומתחשב יותר מכל מיני רכזות שר"ל מרגיזות,
החברות אומנם שמוצניקיות למהדרין אבל ברמה הבין אישית נשמות הרבה יותר טובות
מכל מיני בנות דוסיות עולם שיכולת ליפול עליהם בדירת שירות.
האוכל יהיה כשר בלי שום בעיה לא כמו במטבח הטרף (מחוסר ידיעה כמובן) בדירת שירות של החברות שלך,
קיצורים מבחינה טכנית ועל פניו תהיי מסודרת פלוס בתור חיילת דתייה.
אז חוץ מזה שתשאלי ת´עצמך אם הסיכוי כאן שווה ת´סיכון בואי נדבר על עוד נקודה חשובה:
הצבא, תרצי או לא הוא מסגרת קשוחה ותובענית,
ובניגוד לשכונה של האולפנא שאם לא למדת למבחן אז קצת קוצ´י מוצ´י בבוקר למורה והיא כבר דוחה לך אותו,
אין לך שום מצב לקום בבוקר ולהחליט ´קאט. היה נחמד. היה נעים. אבל לא מתאים לי יותר´,
ואז לקחת את הקיטבג להגיד יפה שלום לש"ג ולחזור הביתה לאבאל´ה ואמאל´ה.
וזה עוד החלק הפשוט של הצד הקשוח שבמסגרת הזו,
בעומק של הדברים עצם המסגרת הצבאית עם הכללים הנוקשים, המשמעת, אופי הפעילות שבצבא ושות´
לא מתאימים לנפש של האישה. נקודה.
אני מקווה שאני לא חשודה בעינייך בשוביניסטיות יתר. ואם כן תיזכרי שאני גם בחורה.
זאת לא המצאה שלי וגם לא שלך שנשים וגברים שונים אחד מהשני,
ובין שאר ההבדלים יש להם גם נפש שונה.
ככה שנשק, לשכב במארבים, לפוצץ רימונים ולרדוף אחרי מוחמד המבוקש אלו דברים שמחספסים ת´נפש
ופוגמים בעדינות הטבעית והמיוחדת שבילט אין בנשמה שלנו כנשים.
ו..תרצי או לא 2 למעשים שלנו יש יותר מהשפעה על הנפש שלנו.
לכן תחשבי שבזה שאת לא הולכת לצבא כי מה-זה-לא-בא-לך להכניס את עצמך למצבים שרק ישרטו לך ת´נשמה. אז זה לא פחות לתרום לעם ישראל!
ועד כמה שבמשקפיים של היום זה-לא-נראה-תרומה-מי-יודע-מה-נחשבת,
כזו שרואים תוצאות שלה כאן ועכשיו, בסופו של דבר זו תרומה א ד י ר ה.
כי תכל´ס בחיים שלנו אנחנו לא עושים דברים רק לכאן ועכשיו,
ובמילים פשוטות זאת פשוט השקעה לטווח רחוק.
כדאי לזכור שעם ישראל צריך אותנו לא רק מההיבט הביטחוני,
וחוץ מלהכין קפה לאיזה מג"ד כדי שהוא יהיה מספיק ערני כדי לתכנן פעילות מבצעית על הצד הטוב ביותר,
יש עוד כל מיני קבוצות שמרכיבות את עם ישראל וזקוקות לך,
שאם את תהיי שם או לא, זה בטוח לא יראה אותו דבר.
מה עם הילדים של החינוך המיוחד? מה עם הנוער? מה עם הילדים ביסודי?
ועוד כלמיני קבוצות שמרכיבת את מה שנקרא ´הָעָמְךָ´, מה הם לא צריכים אותך ושכמותך?
צאי לגימלים ותנסי להיזכר בבת שירות שהייתה לך משמעותית ותוך כמה קטנות תגידי כבר את.

הצלוחה והחלטות טובות
רינת
rintz3@gmail.com