צניעות- בין אדם למקום או בין אדם לחבירו?

שלום.
שאלה מעניינת ויפה שאלת, באמת כשמסתכלים על מצוות שמוגדרות כ"בין אדם למקום", אנו רואים מצוות שאנו יכולים לקיים לבד ללא אדם אחר, ואילו בהלכות אלו, עצם ההלכות מוגדרות על שני אנשים – הוא והיא.

אלא כל זה קורה משום שהלכות איסור קרבה בין בנים לבנות ('בינו לבינה') מורכבים משני הדברים, גם מצוה שבן אדם למקום, וגם מצוה שבן אדם לחבירו.

אלו מצוות שבין אדם למקום – כמו שכתוב בפרשת קדושים: "קְדשִׁים תִּהְיו" ומסביר שם רש"י: "הוו פרושים מן העריות" , כלומר, הלכות אלו הנם עניין שבן אדם לקונו, במטרה שהאדם יהיה קדוש וקרוב לקב"ה, "כי קדוש אני ה' אלוקיכם", בלי כל קשר לצד השני שאיתך במעשה – אתה צריך להיות פרוש מעריות, כדי להיות קשור לקב"ה.

אלו גם מצוות בין אדם לחבירו – כמו שאדם לא יכול להביא סם למסומם, ואחר כך להגיד "עשיתי דבר טוב, הנה, הוא מאוד רצה את זה!", לא כל מה שאדם רוצה זה מה שבאמת טוב לו, ואם אותה בחורה היתה יודעת באמת עד כמה שזה משפיע על נפשה, וכמה זה פוגע בה, ופוגע בקשר שלה עם בוראה ופוגע בקשר של עם בעלה לעתיד, בודאות היא היתה מבקשת "אנא ממך, בוא נזהר! – ובעז"ה אם נתחתן נוכל", לכן יש פה גם צד של "ואהבת לרעך כמוך", וגם צד של "לפני עוור לא תתן מכשול".

שני הדברים קשורים מקשר אדוק – אדם שמקים בית נאמן בישראל , עם אישתו שהוא כה אוהב, גם מקיים פה מצוות "ואהבת לרעך כמוך" (או כשם ספרו של הרב אבינר – "ואהבת לרעייתך כמוך") , וגם מקיים פה מצוות בין אדם למקום ובונה קדושה בעם ישראל, ונעשה כשותפו של הקב"ה בבניין העולם.

וכך להיפך, אדם שלא שומר על הלכות האלה, גם פוגע בקשר שלו עם בוראו, וגם פוגע… במי שהוא מאוד לא רוצה לפגוע… בחברתו עצמה.
אז… מה אתה אומר, לא שווה לחכות?
כל טוב.
מתי, חברים מקשיבים