צניעות – הפרדה בין חניכים שרבים

שלום,
כבר בשאלה את מעלה את השיקולים המרכזיים שעומדים על הפרק. הבעיה היא שכל השיקולים לשני הצדדים הינם נכונים וצודקים, ולכן בשורה התחתונה לפי דעתי התשובה מורכבת. אך לפני שנעלה ונדון בשיקולים השונים אני רוצה לסכם את היסודות ההלכתיים של הדין.
נחלקו הראשונים מהו תקפו של איסור נגיעה. הרמב"ן (השגות על ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה שנג) סובר שמדאורייתא נאסר רק על ביאה, והאיסור של נגיעה הוא מדרבנן. כך גם כותב רש"י על הגמרא בשבת (דף יג,א ד"ה גילוי עריות)- "ושאר קורבה אפילו קירוב בשר- מדרבנן". הבנת ראשונים אלו היא לפי דברי ר´ פדת (-אמורא) שמופיע בגמרא בשבת ובגמרא בעבודה זרה בדף יז,א (תוס´ במסכת ע"ז מבין שלפי ר´ פדת אין כלל איסור אפילו מדרבנן).
השיטה העיקרית בראשונים והיא נפסקה להלכה היא שיטת הרמב"ם, שסובר שיש איסור דאורייתא גם ללא ביאה. הרמב"ם מתייחס לדין זה שלוש פעמים בכתביו השונים- בפירוש המשנה לסנהדרין פרק ז משנה ד* ספר המצוות מצווה לא תעשה שנג* משנה תורה הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה א. וכך לשון הרמב"ם בפתיחתו למצווה זו בספר המצוות- "היא שהזהירנו מקרוב לאחת מאלו העריות ואפילו ללא ביאה".
אם מעיינים בכל המקומות שהרמב"ם מזכיר את דין זה אנו נראה שהרמב"ם לא מדבר על כל נגיעה. הרמב"ם תמיד כותב שהאיסור הוא על "כגון חבוק ונשיקה והדומה להם מפעולות הזנות" (המשך דבריו בספר המצוות). במשנה תורה הרמב"ם כותב- "או שחיבר ונשק דרך תאוה ונהנה בקירוב בשר… כלומר לא תקרבו לדברים המביאים לידי גילוי עריות". הרמב"ם סובר שאיסור נגיעה דאורייתא, אך רק כאשר מתקיימים שני תנאים בדרך הקרבה: 1. דרך תאווה והנאה. 2. דברים המביאים לידי גילוי עריות.
אחרונים בספרות השו"ת סמכו על עקרונות אלו של הרמב"ם. נביא מספר דוגמאות כדי להדגים את דברינו:
1. בשו"ת תרומת הדשן (סימן רנ) ישנו דיון לגבי הרחקות של אדם מאשתו נידה. תרומת הדשן מחלק בין חיבוק ונשיקה שאסור מפני שהם ממש ערווה ובין הרחקות אחרות של נידה (ראה גם בדברי הש"ך על השו"ע יו"ד סימן קנז ס"ק י).
2. שו"ת חוות יאיר (סימן קפב) נשאל על מקרה מעניין* מסופר על אדם שהיה צריך לעבור בין ארצות שונות באירופה, והמוכס לא האמין לו ששתי הנשים שהולכות עמו הן בתו ואשתו. המוכס אמר לו שהוא יאמין לדבריו אם הוא ינשק את אשתו. הבעיה הייתה שאשתו באותו זמן הייתה נידה, ולכן הוא שאל האם במקרה זה מותר לו לנשקה. החוות יאיר ענה שמותר, משום שהאיסור לפי הרמב"ם הוא רק דרך חיבה. במקרה זה ודאי שאין דרך חיבה, אלא מטרת הנשיקה היא כדי לעבור את המוכס.
הבנה זו ברמב"ם היא גם יסוד ההיתר של רופא לבדוק נשים ולמדוד את הדופק שלהם. כאשר האחרונים אומרים שרופא טרוד בעבודתו ולכן אין איסור (שו"ת אגרות משה יו"ד חלק ג סימן נד. שו"ת אגרות משה חלק א סימן לג). לא נאריך יותר בנושא זה מפני שדנו בו הרבה אחרונים, אך את יסוד הדברים כתבנו (לעיון נוסף ראה בשו"ת בני בנים ח"א סימן לז. שו"ת אגרות משה יו"ד חלק א סימן צ. שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן נו. שו"ת אגרות משה חלק ב סימן יד).
כפי שאת רואה האיסור מדבר על נגיעה שיש בה הפגנת חיבה. אני מניח שכאשר יש שני חניכים שהולכים מכות אז קשה להגיד שמדובר כאן על נגיעה מחמת חיבה. אך בכל זאת אני חושב שיש בעיה במעשה זה במיוחד לאור העובדה שאת מדריכה, וזה ממספר סיבות שונות: 1. לא ברור איך הילדים יבינו ויפרשו את מעשייך. 2. אני מניח שאם תעשי את זה פעם ופעמיים, אז יכולים להיות עוד פעמים אחרי זה שהילדים ינסו להציג זאת בעתיד. 3. לפעמים הרווח המיידי יהיה קטן לעומת ההשלכות של המעשה והיחס אלייך כמדריכה וכו´.
כאמור, במקרה זה וודאי שניתן למצוא היתרים אך לא ברור האם היתרים אלו יהיו נכונים וגם אם יהיו נכונים האם זה יהיה הדבר הנכון לעשות בכל מקרה. בשורה התחתונה, הדבר תלוי במידה רבה בשאלה איך את מנתחת את המציאות שלפנייך, ובהכרעה מיידית במקרה שקורה. ברור שאם הילדים הולכים מכות ומישהו יכול ליפגע מכך בצורה רצינית, גם אם היה איסור עקרוני של נגיעה היית צריכה להפריד (פיקוח נפש). אך נראה לי שרוב המקרים אינם כאלה וניתן למצוא פתרונות אחרים או בעזרת מדריכים. בכל מקרה, יש לבחון כל מקרה לגופו, כאשר וודאי שיש יסוד הלכתי להקל במקרים אלו.
אני מקווה שהתשובה מספקת אותך אך במידה ולא את מוזמנת לפנות שוב בשמחה.
רק טוב והרבה הצלחה בהדרכה,
אוהד.
ohad_fix@hotmail.com