אני כבר מקנאה בחברה מלא זמן, ואני באמת רוצה להיות כמוהה, כולם אוהבים אותה, ורוצים איתה קשר, זהלא שזה משהו לא טוב ,זה טוב . האם זה טוב לקנאות בה ? ואיך מפסיקים את זה ?
מרוב שאני מרוכזת כל הזמן בה ונסות להיות כמוה ול"חקות" אותה, אני לא מרכיבה את אשיותי . האם זה נכון ומה עושים ?
שלום לך!
הרצון להיות כמו מישהו שאנו וגם אחרים מעידים עליו שהוא אדם טוב- זו תכונה נפלאה! והרי כבר אמרו חכמינו "קנאת סופרים תרבה חכמה"- שזוהי קנאה חיובית! מכיוון שהשאיפה הזו להשיג ולהגיע למעלות טובות של חבר, דוחפת אותנו להתקדם! ופעם שמעתי גם פתגם עממי שאומר- חבר שגורם לנו להיות יותר טובים- זה חבר אמיתי! אז באופן כללי, זה טוב לרצות לאמץ לנו תכונות טובות שראינו אצל מישהו אחר.
אני חושבת שבעצם אם נסתכל על איך אנחנו בונים את האישיות שלנו, ואיך אנחנו מאמצים לעצמנו כל מיני הרגלים, נראה שהרבה פעמים זה נובע ממפגש עם אנשים שונים- אם זה המשפחה שלנו, שהם הכי קרובים ואיתם אנחנו גם נמצאים הכי הרבה זמן, ואם זה מחברים טובים או מורים ולפעמים גם סתם אנשים מזדמנים… בעצם אנחנו מזהים משהו טוב ש"מדליק" אותנו, ומחליטים ש"גם אנחנו רוצים" להיות כך, ולוקחים מאותו אדם, ו"מחקים אותו". אבל, זה לא בדיוק לחקות… כי ברגע שאנחנו מעריכים את אותה תכונה או מעשה, ומאמצים אותה אלינו, באופן "אוטומטי" זה מתעצב קצת אחרת, והופך להיות חלק מאיתנו, וממילא גם טיפה שונה. וגם אם נעשה בדיוק אותו דבר, זה יהיה ייחודי לנו, ולא כמו של השני. כמובן, שכדי שה"אימוץ" הזה יהיה טוב, צריך להוריד מזה את המאפיינים החיצוניים, שהם לא מהותיים לאותו דבר, ואז גם אנחנו לא נתאכזב מכך שלא הצלחנו לחקות את אותו אדם ולשמוח על שיש בנו מדרגה חדשה, וטובה יותר. לדוגמא- אם יש מישהי שמכניסה אורחים בצורה נפלאה על ידי חלוקת תה לכל אחד בטעם שהוא אוהב, הנקודה המהותית היא-תשומת הלב למה שהאורח אוהב ומה שיגרום לו להרגיש טוב ובנוח אצלנו , ואותה תשומת לב יכולה להתבטא בדבר אחר, כמו לדוגמא אם האורחת מתביישת מההורים שלי, להיכנס איתה לחדר או בנושא אוכל- לא להכריח אותה לאכול אם זה לא מתאים לה או הפוך- להתעקש שהיא תאכל אם זו מישהי שסתם מתביישת להסכים…. או שהאכפתיות הזו יכולה לבוא לידי ביטוי בכלל בתחום אחר- אם האחים או בעזרה לחברה בכיתה…
כמובן שלא כל מה שיש בנו קיבלנו מבחוץ, ויש דברים שבנינו אותם מבפנים בעצמנו בעבודה רבה וארוכה. ובאמת יש תקופות בחיים שבהם אנחנו מפסיקים "לקבל מבחוץ" ועובדים רק מבפנים, עד שאנחנו מרגישים שאנחנו מוכנים שוב "לאסוף" דברים טובים מבחוץ. באותה תקופה, באמת צריך קצת יותר להסתכל על דברים "בקרירות", ופחות "להידלק", אבל זה רק זמני.והתקופות האלו בחיינו באות לסירוגין, פעם זו ופעם זו. בכל אופן, גם מה שאנחנו מקבלים מבחוץ עובר עיבוד פנימי ולכן עכשיו הוא שלנו והוא ייחודי לנו. לכל אדם יש בחירות שונות, ודברים אחרים "מדליקים" אותו, גם אם שניים יהיו יחד באותה סיטואציה יכול להיות שאחד ייקח משם משהו לעצמו, והשני לא… כך שבעצם מכל ה"פאזל" של הדברים הקטנים שאנחנו לוקחים מכל מיני אנשים נבנה חלק משמעותי באישיות שלנו, ואם עושים את זה נכון (כמו שהזכרנו לגבי מהות הדבר ולא הביטוי החיצוני) זה לא מפריע לבנייה אלא להיפך- מוסיף עוד ועוד מדרגות טובות בנו!
הזכרת שמה שמיוחד באותה חברה היא שכולם אוהבים אותה, וכמובן שזהו דבר שכל אחד היה רוצה. הרי כולנו רוצים להרגיש אהובים בחברה שלנו כי זהו טבע האדם, שנברא כיצור חברתי. אבל, צריך לשים לב שהדרך לכך היא לא לראות מישהו אהוב, ולנסות להיות כמוהו, מכיוון שכל אחד מאיתנו הוא מיוחד, ואין אחד דומה לשני. ולכן, אני לא צריכה לנסות להיות כמוה! היא זו היא ואני זו אני. כל אחד והאישיות שלו שאיתה נברא, ולכל אחד גם אופי מיוחד לו. יש כאלה שהם יותר יצירתיים ויש יותר שכליים. יש כאלה שהם יותר ביישנים ויש כאלה יותר כריזמתיים. וכל אחד, עם הכלים שהוא קיבל, צריך לבנות את המידות שלו, ולהיות אדם טוב יותר.
אמנם נכון, שיש כמה תכונות שאפשר ממש להצביע עליהן, שהן אלו שגורמות לנו לאהוב אנשים. וזה פשוט כי הן תכונות טובות כמו- אכפתיות, הקשבה, חסד, נתינה וענווה. אבל כל התכונות האלה הן גם [תכונות נרכשות], שכל אחד יכול לסגל לעצמו! ושוב, אצל כל אחד הביטוי של התכונות הללו יכול להיות שונה. כמובן, שלחלק מהאנשים זה ידרוש יותר עבודה, ולחלק זה יהיה יותר טבעי, אבל לשם כך הרי ניתנה לנו תורה, וזו אחת המטרות שלנו בעולם- להיות אנשים טובים יותר!
מעבר לכך שאפשר אולי להסתכל על זה גם כי "כדאי" לנו (שזה קצת מצחיק להגיד את זה, אבל יש בזה משהו נכון), מתוך מה שאמרנו קודם- שתכונות אלו גם יגרמו לנו להתחבב על סביבתנו, כמו שהן גורמות לנו לחבב אנשים אחרים… ומתוך שלא לשמה, נבוא לשמה :).
ולכן, כדאי לקחת נקודה אחת כל פעם, ולעבוד עליה. לדוגמא- להיות יותר מקשיבה, או להיות יותר סבלנית כלפי חברה. או אולי לתת יותר, או להתנדב יותר. איזו נקודה אחת, שאני עושה כדי להיות טובה יותר. ופעם בכמה זמן להחליף את הנקודה שעליה אני עובדת. אפשר להיעזר בחברה, שאולי תעבדו על זה ביחד, זה יכול להיות לפעמים יותר קל.
מצד שני, אני חושבת שחשוב לזכור ולהתאמן על חשיבה קצת יותר מעמיקה- שאנחנו רוצים להיות טובים ובעלי מידות טובות בלי קשר לתגובה של סביבתנו. תמיד להמשיך להתקדם ולהשתפר מבפנים בלי לחפש את ה"אישור" של החברה, ולא לחפש חיזוקים של אנשים אחרים. פשוט להיות שמח בעצמך בהתקדמות האישית, במאמץ ובשאיפה למעלה. כשתהיה לי ההבנה הזו, אוכל למצוא שלמות פנימית, מן הרגשת שלווה כזו עם מי שאני ועם העבודה שאני עושה על התכונות הטובות או הפחות טובות שלי. זה אני מול בורא עולם. וכל החברה מסביב רק תעזור לי "לבחון" את עצמי, איפה אני, אבל המטרה שלי תמיד תהיה להיטיב עם הסובבים וקצת פחות לצפות לתמורה תמורת המעשים הטובים שלי, גם אם מבחינתי התמורה היא פשוטה ולא דורשת מאמץ (כמו תודה, או חיוך). לנסות לא לצפות. אני חושבת שככה אפשר להגיע למקומות טובים יותר.
שיהיה לך המון בהצלחה!!
הדס.
hershko.hadas@gmail.com
