אני ממש אוהבת את המדריכה שלי וממש ניסיתי להיות כמוה בה-כ-ל-! אבל פתאום גיליתי שאני ממש לא יכולה להיות כמוה…זה ממש קשה! היא חייה בחברה שונה משלי, והחיים אני לא אצליח להיות כמוה, אז התייאשתי, ועכשיו אני ממש מקנאה בה!! אני רוצה לשיהיה לי הכל כמו שלה! (מבחינת כל דב שיש, כמו מראה חיצוניי ועד לאמונה בדת ואפילו דברים לא טובים..כמו שיש לה אסטמה…)
בתקווה שתחזירו לי תשובה מהההר!!
אני~!
שלום לך!
אני רואה שאת מתאמצת כ"כ להידמות למדריכה שלך ואני מתקשה להבין למה… אני מבינה שמדריכה אמורה להוות מודל לחיקוי במידות מסוימות, אבל למה את רוצה גם את הדברים ה"לא טובים"?
הקב"ה נתן לכל אחד ואחת מאיתנו את הכלים המיוחדים רק לה, את מה שיש בך, אין באף אחת אחרת –הן לטוב והן לפחות טוב. כך גם בכל אחד אחר, מה שיש בו בדיוק, לא יהיה בך או באף אחד אחר.
לעולם לא תצליחי להיות כמוה בדיוק, ואני שמחה מאוד שהבנת את זה כי עדיף להבין את זה עכשיו מאשר להמשיך להתעקש ולנסות –זה כמו לטחון מים, עבודה קשה לחינם, בלי תוצאות!
הכלים שנותן הקב"ה לאדם מסוים מתאימים רק לו ולאורח חייב ולתיקון, למשימה המיוחדת שלו, הספציפית שלו בחייו. לכן אם ננסה להשיג בכוח כלים אחרים, לא רק שצפוי לנו כישלון ברוב המקרים אלא גם ניתקל באכזבה וחוסר סיפוק בסופו של דבר וגם הכלים הללו כלל לא יסייעו לנו להשיג את מטרותינו, שהרי לא ניתנו לנו ע"י בוראנו כי אין אנו זקוקים להם, אנו יכולים בלעדיהם.
לך יש את המעלות המיוחדות שבך, את הכלים המיוחדים שלך שבמדריכה שלך, מושלמת ככל שנראית, אין אותם! ל ע ו ל ם ל א י ה י ו ל ה א ו ת ם !
אולי יעזור גם לזכור שמעצם היותה מדריכה התפקיד שלה בעצם מחייב אותה להוות מודל לחיקוי ועל כן גם להחצין את הטוב שבה, החיובי שבה. מכאן ייתכן מאוד שמה שאת רואה כלפי חוץ לאו דווקא הוא מה שמתרחש מבפנים. המדריכה אמורה להיות ברוח ספורטיבית רוב הזמן, חייכנית, שמחה וחיובית. אך מאין לנו לדעת מה מתרחש בקרבה? מה מטריד אותה מחוץ לסניף, בבית ובכלל? כיצד היא מתנהגת כשהיא לא ליד חניכים להם צריכה לשמש דוגמא?
אני חושבת שזה בסדר ללמוד מהתנהגות חיובית של אדם כלשהו, זה בסדר בפרופורציות הנכונות. זה אפילו טוב מאוד ללמוד ממישהו אחר כיצד לנהוג עם הזולת, כיצד לשפר מידות… אך ברגע שזה הופך להיות מזיק לנו זה כבר לא בסדר. וכאן אני מרגישה שזה עלול כבר להזיק לך, הרדיפה והניסיונות להיות אחרת, להיות כמותה, זה מאכזב כשלא מצליחים, זה מייאש ומבטל את מי שאנחנו באמת!!!
חבל, אל תוותרי על מי שאת, על התכונות המיוחדות שלך, על המעלות שיש רק בך, גם על החסרונות – הם שלך ורק שלך והם הכי מתאימים עבורך. אל תנסי בכח להשיג מה שלא יועד לך, כי אין סוף למרדף הזה וגם משם לא תבוא התחושה של האושר – כי בתוכך הוא נמצא!!!
למדי להסתכל על הטוב שבך, על התכונות הנהדרות שלך שבאף אחד אחר, כולל במדריכה, אין.
זה טוב מדי פעם לתת לעצמנו טפיחה על השכם, אני טוב, אני בסדר, אני מיוחד!
בעניין האסתמה אני חייבת לומר לך, בתור חולת אסתמה, לו ידעת מה התחושה של התקף אחד נראה לי שהיית חושבת אחרת… – זו תחושה של חנק, חוסר אויר, חוסר אונים, את אף פעם לא יכולה לדעת אם המשאף יועיל לך וכמה זמן תסבלי מהחנק הזה – מתי, איך ואם ההתקף יגמר בכלל?! זו לא מחלה שקל להתמודד איתה, אנשים מתים מזה. רק תנסי לעצור את הנשימה לכמה שניות, תחושת החנק והחוסר אונים, ההכרח באוויר, זו התחושה של חולה אסתמה ולמרות שהוא מנסה לנשום הוא לא מצליח לקבל מספיק אוויר… – זה נורא!
הדוגמא הנ"ל בכוחה להראות לך שגם מה שנראה לנו שאנו רוצים, אולי כשנכיר ונסתכל מקרוב נבין שזה לא באמת מה שאנחנו רוצים לעצמנו.
מאחלת לך הרבה הצלחה, אהבי את עצמך וקבלי את עצמך כפי שאת, סוף כל סוף את מיוחדת – אין עוד כמוך!!!
שלך, מכל הלב,
אבישג, חברים מקשיבים.
