קרי

שלום רב ותודה מראש לכבוד הרבנים.
בעבר לצערי הרב (לפני כשנתיים שלוש) לא שמרתי כל כך על העיניים, ולא רק ברחוב בעוונותיי…
אך ברוך השם מאז התעליתי בעבודת השם.
כעת ביום יום אני אני מאוד שומר על העיניים (הולך בראש מורכן ברחוב, כמובן שלפעמים יוצא לי להסתכל אך ב״ה אני לא מתאווה אלא ישר מסיט מבט.
לא יוצא כל כך הרבה לרשות הרבים, חוץ מלבית ספר, שאני עושה את זה בלית ברירה.
ממעט ביציאות, ואם יוצא בערבים זה בדרך כלל לשיעורי תורה ב״ה)
חוץ מזה הקב״ה מזכה אותי גם ללמוד תורה כל יום בלילה לפני השינה, ובדר״כ זה יכול להיות די הרבה זמן (כ-3 או יותר שעות לפני השינה, ובשבת בכלל הרבה יותר, וא״צ לומר שאני קורא ק״ש שעל המיטה)

ועכשיו אני נכנס לבעיה. אני אשתדל בעזהי״ת לדקדק במילים כמה שיותר.
לצערי במהלך היום נופלים בידי פה ושם מחשבות אסורות
(אני לא מהרהר בהם מצד עצמי ח״ו, אלו מחשבות
שיצה״ר מביא לי.
ב99 אחוז מן המקרים אני מסיט ישר את המחשבה ב״ה, ואולי לפעמים ממש יוצא לי לשקוע עוד כמה שניות מבלי שימת לב, אך גם את זה אני מסיט)
אין לי שום רצון וחפץ לחשוב את המחשבות הללו ח״ו, אני רק רוצה מחשבות קדושה וטהרה, ואני באמת עושה מאמץ גדול לא להסתכל על מראות אסורות וכו׳ כפי שציינתי לעיל.
וגם לפני שאני הולך לישון, אני מתעסק בקדושה זמן רב לפני השינה, ועד שאני נרדם אין לי הרבורים ב״ה. אך בחלום לצערי יש לי מחשבות אסורות שבעקבותיהם יוצא לי קרי לילה.
וכן דבר זה קורה גם הרבה שאני ישן צהריים לצערי הרב(אני יודע שלא מומלץ כל כך בצהריים, אבל לפעמים אני עייף וגם אז אני מאוורר את החדר ולבוש בבגדים מאווררים, וכן אני לא ישן מתוך שובע גדול וכו׳) וזה משגע אותי כל פעם מחדש!!!
זה מוריד לי ממש את החשק לשמוח בעבודת השם.
מחילה על הביטוי אבל ממש אני מרגיש כאילו הקב״ה לא מסופק מההשתפרות וההתעלות שלי בפרט בדברים הנ״ל. וק״ו שאני לומד תורה וכשבאמת בא לי מחשבה אני מסלקה מיד. דבר שמעיד שבאמת אין לי רצון וחפץ לשטויות האלה.
לפיכך מס׳ שאלות:
1) האם הדבר נחשב לי כחטא? מצד אחד, אם יש הרהורים אני מסלקם מיד, וכן עוסק בקדושה בדרך כלל לפני שאני הולך לישון, ואני די גודר את עצמי מכך. מאידך, בשינה עצמה יש לי חלומות לא טובים בכלל, מה שכן יכול לגרום לי כהוצאת שז״ל, אך כידוע בשינה שאי אפשר לעצור את זה בבחינת אנוס

2) אם הדבר לא נחשב כחטא, ואני מקווה מאוד שלא, וודאי שזה בורא משחיתים.
המשחיתים בפועל כן יצאו בהכרח. מה איתם?
אדם של״ע הוציא שז״ל אפילו אונס( במקרה כמו שלי) האם משחיתים אלו יפרעו אצלו חובתו ח״ו. או שמא הם ״מתבטלים״ או ״נעלמים״ מעצמם באיזה דרך כלשהי?
מצד אחד, הם לא יכולים להיעלם סתם ככה, מצד שני, מסכן הבן אדם, הוא ממש פעל נגד כך ורק ברגע אונס הוא הוציא.

3) ימחל לי הקב״ה שאני אומר כך. האם ח״ו הקב״ה לא חפץ בעבודה שלי? שהרי דבר זה הוא טומאה רצינית, וכן רבותינו ז״ל מאוד נרתעו מדבר זה אפילו אונס. משמע שיש כאן חוסר משמעותי כאשר זה קורה רח״ל.
ואם אני ממש מתאמץ לפעול נגד כך ודבר זה קורה לי באונס ואין לי פה עבירה מצד עצמי, מדוע זה קרה?

4) האם ח״ו יכולים לתבוע אותי על כך שאולי היו כמה פעמים שבהם יכולתי קצת יותר להישמר?
למשל, שאולי היו פעמים שהייתי צריך לאכול פחות לפני השינה, או שישנתי כמעין פרקדן וכו׳

5) גם אם יוצא לי קרי לא מצד הרהור ביום, אלא מצד שינה לא טובה. האם אפשר להיתבע מכך?
שהרי רבותינו מאוד הזהירו בזה העניין אפילו בפעמים שאדם לא הרהר ביום. וכפי שציינתי בשאלה מס׳ 2 שדבר זה בהכרח בורא משחיתים.

ועוד הערה במחילה: אני יודע שכל הרבנים באתר הם אנשים זהב, ואני מניח שאולי גם תשובת כבודו/כבודם שיענו לי תהיה בסגנון של:״תחשוב חיובי, הכל בסדר״ וכהאי גוונא מבלי לענות על שאלותיי.
אבל דברים מהסוג הזה אני לא יכול לחשוב טוב אם יש בי שמץ של מחשבה שאולי זה חטא. במחילה מהקב״ה שאני אומר כך, אבל זה לא מהחטאים היותר קלים שאדם עושה, אלא זה חטא שהוא אחז מהחמורים ביותר. אני לא יכול להתעלם מכך שכנראה ואני עדיין נגוע בחטא החמור הזה!

ומחילה שיש בזה אולי משום ״החושד בכשרים״, אבל אם כבוד העונה/עונים משיבים לי ממקורות, אני אשמח לאלו המקורות.
תודה רבה ויום טוב/שבת שלום!