שלום רב! יש לי שאלה של צניעות שיושבת עלי זמן רב!! תמיד הלכתי אם גרבייים כי ככה נהגו בבתי ואף פעם לא יחסתי לזה משמעות רבה.אך בזמן האחרון אני מרגישה שקשה לי לקיים את המצווה הזאת כי זה לא יפה,לא מתאים,וגם בכיתה שלי לא הולכות הרבה בנות עם גרביים.ואני מרגישה קצת שונה וזה לא שיש לי בעיות חברתיות .אבי ואמי לא רוצים שאני יוריד בישבילם זה חמור מאוד והם מייחסים לזה חשיבות רבה אך מצד שני הם לא רוצים להכריך אותי. אני מנסה באמת בכל זאת "להתאהב" במצווה (אמי ואני לומדות את נושא הצניעות ביחד) אך זה קשה מאוד!! מה אני אמורה לעשות??
שלום לך צדיקה,
האמת שאני קצת מקנאת בך!
את באה אליי עם שאלה שעפ"י כל הפרטים שלה עושה לי הכרות עם אחת על רמה, שמכל הכיוונים משתדלת ומנסה, נפגשת עם הקושי שלה ומתמודדת.
את גיל הבת מצווה עברת לפני שנתיים, וככל שעובר הזמן- נראה שאת מבינה שהאחריות למעשים שלך היא אך ורק על עצמך: כלומר ההורים שלך יכולים להגיד לך עד שנה הבאה שצריך לשים גרביים, ללמוד איתך על נושא הצניעות, להפגיש אותך עם דמויות חינוכיות ועוד דברים חינוכיים כאלה ואחרים, אך בסופו של דבר, גם ההורים שלך יודעים. הבחירה בידיים שלך!
ואני חייבת לציין שאת לא בורחת מהאחריות. אפילו ממש לא.
הקושי שלך מוכר לכולנו, כמעט כל בת פוגשת בו במהלך החיים שלה (אפילו בנות לא דוסיות מבינות שהצניעות שלהן זה הכבוד שלהן) כיוון שאנו יודעות שהיופי שלנו הוא סוג של כישרון; שימי לב איך כל אחת מאיתנו, אפילו בנות שלומדות באותה מסגרת "באותו הראש", כל אחת מהן ניראת אחרת. לכל אחת יש את הסגנון שלה, את ההתאמות של הבגדים, הצבעים, הבדים והתוספות המיוחדים לה- תוספי לכך תסרוקת ייחודית והנעלה- ואין כזה דבר אותו דבר. כל אחת מצליחה להכיר את עצמה ולהתאים את המראה שמתאים בדיוק לה, ואם לא- אז אנחנו טוב מאוד יודעות להגיד לה ש"אין לה טעם". כי זה כשרון, וכמו כל כישרון שקיים בנו ואנו רוצות להוציא אותו לפועל, זה בוער בנו.
נושא הגרביים הוא נושא מאוד רגיש, זה נושא שהרבה בנות מהציבור שלנו מחזיקות בדעה המקלה של המשנה ברורה ("אורח חיים") שסובר שהחלק שצריך לכסות ברגל הוא מה שאנו מכנים- ירך, כך שלפי דעה זו אין צורך לגרוב גרביים. אז בעידן כזה, להיות מהמיעוט שמחזיק בדעת הרוב(!!) בהלכה זה ממש קשה.
קשה מבחינה אישית- שאת חושבת שוואלה, הרגל שלי קצת יותר יפה מכל הגרביים המגניבות שאני שמה.
קשה מבחינה חברתית- להיות שונה מכולן, ולהיות גאה בזה כשאת ממש לא, וגם מידי פעם לספק את ההסברים למה את לובשת גרביים בשיא החום ואת לא בשיא האופנה.
ההורים שלך חינכו אותך בדרך מסוימת שכוללת הרבה פרטים והרבה חשיבה חינוכית (מרגישים את זה עלייך, אם את מצליחה לזהות שהם לא רוצים להכריח אותך). חלק מהדרך הזו היא ללכת עפ"י רב מסוים- שבמקרה הזה סובר שבנות צריכות ללכת עם גרביים.
זה קשה לראות שאחרי עמל של שנים בחינוך של הבת שלהם היא לא מצליחה "להתגבר" ולעשות מה שנכון לעשות רק כי זה לא נח לה ולא נעים לה.
בטח המילים של שולי רנד- "ריבונו של עולם, אם נדבר גלויות לפעמים אין לי כח בעולמך להיות" יושבות לך ממש על הלב..
לפעמים, קשה מאוד להיות בעולמו של הקב"ה, לחיות ולעשות רצונו.
אברהם אבינו עקד את יצחק כקורבן אך יחד עם זאת הקריב עוד הרבה ערכים שהאמין בהם: ערך החיים המקודש- שהרי אנו חפצים בחיים!, ערך קידוש ה´- מה יגידו אחרי זה הגויים- האלוקים של אלה רוצח ותאב לדם, הערך העליון שה´ הוא אחד- שהרי המעשה הזה של העקידה נראה כעבודה זרה!
ובכל זאת, למרות כל זה, בוחר אברהם אבינו לעשות את מה שה´ רוצה ממנו ולמרות שזה סותר הרבה ערכים עליונים וחשובים בחייו הוא עוקד את בנו.
הוא עקד והקריב, ומאז אנו יום יום בבחירות האישיות שלנו עוקדים ומקריבים. לכל אחד מאיתנו יש את הקורבן האישי שלו, משהו שהוא ממש חשוב לו ומתנגש עם רצון ה´, ובכל זאת אנו בוחרים לעשות את מה שנכון לעשות ולא מה שהיה נח לנו לעשות.
זה לא מחייב שעד סוף החיים ההקרבה תהיה כל כך מרה, כמו שאמרת יש דרכים להמתיק את המציאות- אם זה בדרך הזו שאת מנסה "להתאהב" במצווה, להתחבר אליה, למצוא את היופי שבה. ואם זה בהוצאת כוחות נוספים מהכישרון הזה של היופי שטבוע בנו כנשים בכך שתדאגי להרגיש טוב עם עצמך גם עם הגרביים..
ומול החברות שלך,
כמו לכל דבר, מתרגלים. אם תהיי בטוחה בעצמך,בבחירה שלך (את לא חייבת לשכנע שזה דבר יפה), בעובדה שאת בוחרת במקום הזה לעשות מה שה´ רוצה ממך תראי שהחברה כמעט ולא תקשה עלייך, להפך היא יכולה ממש להתרשם מהכח הזה ולהעריך אותו.
ה´ עוז לעמו ייתן ויברך את עמו בשלום!
בהצלחה רבה,
תמר
Tomight100@gmail.com
