קשה לי מאד בישיבה. הלימודים חונקים אותי

כבר למעלה מחצי שנה שאני לומד בישיבת הסדר. למען האמת, אני לא יודע איך לומר את זה-הלימודים חונקים אותי. אני מרגיש כבול ללימוד דברים, שגם ברובם הגדול אני לא מבין עניין וחצי עניין. זה לא שאני לא מתאמץ- אני עמל, אולי אני לא מהמתמידים אבל אני כן מנסה. כבר דיברתי עם חברים ועם רבנים והתשובה שלהם היא-זה יגיע, חכה בסבלנות-אבל מה לעשות בנאדם לא יכול לשבת יום שלם וללמוד גמרא שהוא לא מבין ולחכות בצפייה ליום הנכסף שהוא יפתח את הגמרא ולא יתבעס. אז למה אני עדיין בישיבה? אני מפחד מלהחליט דבר שאולי אני אצטער עליו. מי יודע לאיזה סביבה אני אגיע בצבא. אני מרגיש שהישיבה באיזה שהוא מקום זה בית ה', זאת הסיירת האמיתית-אבל אני לא מצליח להיות חלק ממנה. השאלה שלי היא-אם יכול להיות שלא מתאים לי ישיבה, האם אני צריך לקום ולעזוב ולמלאות את חובתי הצבאית במלואה?(האם לימוד בינוני מצדיק שירות מקוצר?) אולי בעצם אני הסטנדר שאמור להחזיק את הגמרא?
תשובה: שלום לך,
ההתמודדות בה אתה נמצא מוכרת להרבה בני ישיבות בתחילת דרכם, יתכן שזה נשמע בנאלי אך זו האמת! המעבר ללימוד תורה אינטנסיבי טומן בחובו המון מאמץ וכוחות נפש. זה דורש מאמץ שכלי גדול ואחריות אישית של כל אחד מהתלמידים. אך יש לזכור שזה נובע מהפער הגדול הקיים בין התלמיד למדרגה שאליה הוא שואף, וויתור עליה בגלל הקשיים הוא פספוס. לכן יש להתאמץ עוד ועוד, כמובן יש ללמוד מדוע אנו נמצאים בישיבה שהמשימה תהיה ברורה! ללמוד על ערכה של תורה ולימודה, ועל האפשרויות שלי לגדול ולהתפתח בלימודה. פיתוח האישיות בישיבה הוא לאין ערוך כמובן למשקיעים ולמתאמצים (שממילא נתקלים בקשיים…) על כן כדאי לנצל שנים אלו כראוי. המחשבות כאילו אין זה מקומך מלוות רבים מהבחורים המתחילים דרכם (וגם בהמשך הדרך), הכל קשה וזר, אך אל דאגה כשקשה עולים, אני מכיר אנשים שהחלו דרכם בישיבה כשהיו מאד רחוקים מבחינות שונות וכיום הם בני תורה ותלמידי חכמים לתפארת.
בכל אופן ראוי שתהיה בקשר עם מי שמכירך היטב והוא גם ת"ח אמיתי המכיר דרכי ההתגדלות בתורה שייעץ לך באופן אישי כיצד להתקדם הלאה במעלות התורה, ויהווה לך משענת במיוחד בתקופה זו של הכניסה לעולם התורה.
בהצלחה
מיכאל, חברים מקשיבים
נב. תוכל ליצור קשר להמשך הברור אם תרצה.