שלום רב!
אין לי מפלט בשום מקום… קשה לי עכשיו עברתי ביה"ס לפנימיה שם קשה לי אני כבר לא יודעת איפה יותר רע לי בבית עם ההורים או בביה"ס עם הלימודים והמסגרת. אין לי מפלט אין לי אוזן ואני אפילו לא מוצאת מפלט באמונה אולי אפילו האמונה שלי יורדת כל רגש שלי אני ישר מפרשת לכעס אז עכשיו אני כועסת על כולם על עצמי על ההורים שלי על הקב"ה על מי לא בעצם???
אני משתגעת אני לא מוצאת מנוחה בשום מקום אין לי שקט…
עידית
שלום עידית!
כמה קשה לקרוא עד כמה את סובלת. אם היינו קרובים ומכירים היטב, היינו יכולים אולי לעזור יותר, אבל מרחוק קשה לעשות משהו. בכל זאת, שתי נקודות היינו רוצים להדגיש:
1. בכל מקום יש אנשים טובים שרוצים וגם יודעים איך לעזור. את רק צריכה לפתח אמון בבני אדם ולהפתח בפני מישהו קרוב שיוכל לעזור. אולי יועצת בית ספר, אולי מחנכת, אולי עובדת סוציאלית, מדריכה… את יודעת. תתבונני סביבך ותראי מי הכי מתאימה בעיניך כדי לפנות אליה. אם נראה לך שאין מסביב אפילו אדם אחד שיתענין בך ויתאמץ לעזור לך – יש מקום לחשוש שהבעיה דווקא אצלך. שבגלל שעברת בחיים קשיים את חשדנית כלפי כל אחד. אם רק תעיזי לשתף ולקבל תמיכה – ותגלי כמה טוב וכמה אנשים טובים יש בעולם סביבנו, ובודאי במקום מרירות – הרגש העיקרי יהיה סיפוק מההתקדמות שלך.
2. את צריכה גם לשנן לעצמך שאנחנו יכולים לשלוט על המידות שלנו. גם אם עברנו חיים קשים, אנחנו יכולים לבנות את עצמנו אחרת: בעדינות, בהקשבה, בלימוד זכות. כך את יכולה להראות, כך היחסים שלך עם אנשים, וכך המשפחה שתקימי בעתיד בעזרת ה'. גם אם תפלי עשר פעמים – אל תתיאשי. בפעם האחת עשרה תצליחי. תהיי כמו מלכה שמצווה על הרגשות שלה מתי להתפרץ ומתי להרגע.
בהצלחה,
טל, חברים מקשיבים
tal@makshivim.org.il
