שלום,
אני לא יודעת מה לעשות מאוד קשה לי לכבד את ההורים שלי אני מרגישה שהרבה דברים שהם עושים הם טעות וקשה לי עם זה, מה לעשות?
שלום לך,
אני חושבת שלרוב האנשים מצוות כיבוד הורים היא לא דבר קל… בד"כ אנחנו רואים דברים בצורה שונה מהם, הדעות שלנו שונות ויש בנו, באופן טבעי, אפילו הנטייה לבקר אותם או את מעשיהם.
למרות שההורים שלנו שונים מאיתנו ונוהגים בצורה שנראית לנו לפעמים כלא נכונה או לא כדאית, הם עדיין ההורים שלנו, וזה מה שחשוב כאן בעצם, כי אחרי הכל, הם שהביאו אותנו לאוויר העולם, הם שאספו אותנו לחיקם מינקות, העניקו לנו עד בלי די, ידעו ללטף ולנחם, להזהיר ולחנך, גם אם הדרכים שלהם להעניק לנו לא תמיד היו הנכונות והאידיאליות, הרי שהם עשו זאת עם הרבה אהבה, הם עשו איתנו "חסד של אמת" –פשוט נתינה לשמה! בעצם, אנחנו מה שאנחנו בסופו של דבר ובין היתר, בזכותם! בזכות החינוך שהעניקו לנו, הדוגמא ששימשו לנו – אפילו מה"טעויות" שלהם למדנו!
עניין יפה מצאתי ב"פלא יועץ" שאומר שלפעמים "הבנים מחזיקים עצמם לחכמים ונבונים יותר מאביהם ואמם", לפעמים עוברת המחשבה שההורים לא כ"כ מבינים ולנו הדברים ברורים יותר, אך התורה היא זו שהעידה על חוכמתם "[בישישים חוכמה ואורך ימים תבונה]" (איוב, יב,יב), גם אם לפעמים נדמה לנו שדעתם מיושנת ואומנם אין הם מבינים תמיד בפיתוחים טכנולוגיים חדשים ואולי אפילו נדמה שהם נשארו "תקועים" בתקופת החיים שעברה עליהם,אך הם בעזרת ניסיון החיים הרב שלהם יודעים כ"כ הרבה על מה כדאי או לא כדאי, יודעים באיזה אופן לפעמים כדאי להשיג משהו ואם בכלל, ובעצם את מה שעדיין לא הכרנו, הם כבר עברו מזמן.
אני לא טוענת שההורים תמיד צודקים, אכן חוכמתם ידועה וכאמור על כך העידה התורה ובכן יחד עם זאת הורים, ככל בני האדם עושים טעויות ולפעמים הטעויות האלו עלולות באיזשהו מקום אולי אפילו לפגוע בנו – ועם כל זה, אם נעצור לרגע ונחשוב, איזה הורה, שפוי בדעתו ובריא בשכלו, יפגע במזיד בבניו?! – אין כזה הורה!
חשוב שנזכור שגם אם הם טועים וגם אם נפגענו מזה, הם ודאי תמיד מנסים ומשתדלים בכל כוחם לתת לנו את הטוב ביותר [לפי ראות עיניהם] בחינוך, בתזונה, בפינוקים מיותרים, במסגרת לימודית וכו'.
[אנסה להדגיש עד כמה חשובה מצוות כיבוד אב ואם:]
עד היכן כבוד אב ואם? – "עד שיטול ארנק שלו בפניו ויזרקנו לים ולא יכלימנו" (קידושין לא') עד כדי כך, גם אם נהגו עמנו שלא כהוגן, לא כשורה, אסור להכעיסם, קל וחומר לגרום להם עצבות ובושה.
במסכת "פאה" כתוב: "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: [כבוד אב ואם], גמילות חסדים ו…"כה גדולה מצוות כיבוד אב ואם שהשכר שלה נמשך גם לעולם הבא!
עוד מסופר שם("פאה") על דמה בן נתינה שהיה ראש של החילות, פעם אחת הכתה אותו אמו על הלחי בנעל שלה בפני כל החילות שלו, ונפלה לה הנעל מידה, הוא הרים את הנעל והושיט לה ע"מ שלא תצטער.
עוד מעשה באמו של רבי טרפון שירדה לטייל לתוך חצרה בשבת והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת כפות רגליה כדי שתלך עליהן ולא תטנף רגליה, והייתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה. פעם אחת חלה ר' טרפון ונכנסו חכמים לבקרו, אמרה להם אמו שיתפללו בעדו שיהיה חזק ובריא שכן הוא נוהג בה כבוד יותר מדי, וסיפרה להם על מעשיו. אמרו לה, "אפילו הוא עושה כן אלף אלפים עדיין לא הגיע לחצי כבוד שציוונו הבורא, יתברך שמו, לעשות".
ברור לי שלהגיע לדרגתם של רז"ל זה מאוד קשה ואנו לא בהכרח צריכים לנהוג בדיוק כמותם, הזמנים שונים ואפילו בעיני ההורים שלנו חלק מהדברים לא יתקבלו אבל את העיקרון שעומד אחרי המעשים שלהם, את הגדולה שלהם ואופן ההתייחסות שלהם למצווה, אנו צריכים להפנים וכדאי מאוד לשאוף להשקפה, למסירות ולנחישות שלהם לקיים רצון ה'!
לסיכום, עצתי לך היא לחפש בכל מעשה של הורייך, שקשה לך איתו, את [הכוונה] שלהם שהיא בעצם להטיב עם ילדיהם, גם אם הדרכים שלהם נראות לא נכונות, העיקר הכוונה לא?! –ולפחות עבורה הם ראויים [לכבוד רב!]
זכרי הורייך הם בני אדם וככל בני האדם גם הם טועים לפעמים אבל אין זה אמור לגרוע כלל מהכבוד המגיע להם!!!
ישר כח על שאלתך, חזקי ואמצי!
אבישג.
