שלום,קודם כל כל- הכבוד שאתםעוזרים לאנשים!!!
שמי רעות אני בת 15 וחצי ואני רוצה לשתף אותכם בבעיה שלי, כדי שאולי תוכלו לעזור לי בה:
לפני 8 חודשים אחד מהשבט שלי הציעה לי חברות, ואני נענתי לו. עכשיו אני יודעת שאסור חבר לא למטרת חתונה וזה לא בריא בגיל הזה וכו' אבל הסכמתי לו בגלל שאני חושבת שזה יכל להמשך למטרת חתונה וזה ממש עזר לי ולו… (יש לציין ששמרנו נגיעה במהלך החברות שלנו ובכלל עד עכשיו אני שומרת נגיעה..) אבל הבעיה שלי היא כך: במהלך החברות שלנו ראיתי שחבר שלי מתדרדר ולא ידעתי מה לעשות דיברתי איתו אבל הוא לא ממש שם על זה ולכן החלטתי להיפרד ממנו… עכשיו, לאחר 3 חודשים שאני כבר לא חברה שלו ואני רואה אותו ואני אומרת לעצמי: " זה לא הוא! איפה מי שהכרתי?" ובתוך תוכי אני נכנסת לבאסה ודיכאון כי אנשים מהצד אומרים שבגלל שנפרדתי ממנו הוא במצב הזה, אז אני רוצה לשאול אותכם מה אני יכולה לעשות? איך אני אגרום לי לא להיות אשמה? לפעמים זה גורם לי לרדת באמונה ואני לא רוצה שזה יקרה מה אני עושה? ועצה לכל מי שקורה את זה לא צריך חבר בגיל הזה זה סתם הורס לך את החיים!!!!!!!!!!!!!!!!! חכו עד שתחליטו שאתם רוצים להתחתן ואז שיהיה לכם חברה!!!!
שלום רעות!
ממש כל הכבוד לך. גם אם החבר שלך לא היה מתדרדר, היית צריכה לעזוב אותו, כי כמו שכבר הבנת – קשר למטרת נישואין לא יוצרים בגיל 15 וגם לא 16. השנים האלו שצריך לחכות גורמות צער גדול, קושי גדול, ונסיונות שלא צריך בגיל כזה. במצב של התדרדרות שלו – בודאי שעשית טוב שנפרדת ממנו. אינך צריכה להרגיש הרגשת אשם בכלל. ראשית – כי נהגת כפי הדרכת התורה והרבנים. שנית – כי נתת לו הזדמנות, ניסית לדבר אתו, והוא לא שיתף פעולה. מה את יכולה לעשות? אדם צריך קודם כל לדאוג למצבו הרוחני האישי, ולא להקריב את עצמו כדי להשאר בספינה טובעת של מישהו אחר. המצב שלו אינו אחריותך בכלל, רק באחריותו!
את יודעת שהאנשים שאומרים לך שזה בגללך, אינם צודקים, כי עוד בזמן שהיתם חברים החלה ההדרדרות שלו. וחוץ מזה, אנשים במצבים הרבה יותר קשים לקחו את עצמם בידיים, והחלטה כזו יכולה לבוא רק ממנו. אנשים שחוו אסונות, מחלות, תאונות – לא נתנו לעצמם להדרדר ויש שאפילו ניבנו מתוך הקשיים. קל וחומר שהוא יכול לקחת בפרופורציות את העובדה שעזבת אותו. ואם לא – זו בעיה שלו!
חזקי ואמצי,
טל, חברים מקשיבים
tal@makshivim.org.il
