שלום אני ילדה בגיל 15.5 ואני כל הזמן מתוכחת עם ההורים שלי ורבה איתם. כל הזמן הם מעירים לי על איך שאני מדברת שאלים אותי כל הזמן איפה הייתי מה עשיתי מתי אני חוזרת וכ'ו הם מתיחסים אלי כאל ילדה קטנה וזה מעצבן אנחנו כל הזמן רבים. אני מאוד אוהבת את ההורים שלי מה אני יכולה לעשות כדי לפתח קשר יותר טוב איתם (בבקשה אל תגידו לי לדבר איתם כל זה לא הולך)
בתקוה לעזרה , רחלי
שלום רחלי.
בשעה טובה ומוצלחת הגעת לגיל ההתבגרות. הגעת לשלב בחייך שבו את רוצה להרגיש גדולה יותר, בוגרת יותר. את מרגישה שיש בך את היכולת להחליט בצורה טובה מתי לחזור, עם מי להיות.
עכשיו צריך להבין מדוע ההורים שלך מתיחסים אליך "כאל ילדה קטנה". שתי אפשרויות.
האחת: ההורים שלך עוד לא מודעים לכך שהתבגרת. הם עדיין לא קלטו שאת כבר לא ילדה קטנה, ועדיין ממשיכים את מה שעשו בשנים עברו. הם אינם אשמים בכך – לא תמיד הורים שמים לב לשנים שעוברות, ולא תמיד הם מפנימים את העובדה שיש להם "ילדה גדולה"! הם אוהבים אותך , ואולי אולי קשה להם לחשוב שהנה כבר את גדלה , ועוד מעט תעזבי את הבית…. זה מפחיד !
השניה: ההורים בהחלט מבינים ויודעים שאת בגיל אחר מלפני כן. אך הם שומעים, רואים ויודעים את הקשיים והסכנות החברתיות של גיל זה. הם יודעים יותר מדי טוב (גם כי הם עברו זאת בעצמם) – עד כמה השפעה יש לחברה על הילד/ה בגיל זה. הם אוהבים אותך ולא רוצים לראות אותך מתקלקלת חלילה.
עכשיו השאלה היא – כיצד לשנות את מערכת היחסים. אני אציע כמה אפשרויות, ואם אף אחת מהן לא תצליח, תחזרי אלי, ואשתדל לחשוב שוב.
אפשרות ראשונה : כתבי להם מכתב. מכתב שנכתב מתוך אהבה ורצון להחזיר את הקשרים הטובים שהיו. אסור לך להטיף להם מוסר, או לבטא כעס על מעשיהם – כי זה רק ירגיז אותם שוב. אלא רק להדגיש שבכל זאת השתנית, ואת רוצה להגיע אתם למצב שכולם יהיו מרוצים. עליך לחשוב עם עצמך, ולהציע מראש כמה הצעות מעשיות שבהן את הולכת לקראתם בנושאים מסוימים, ומצד שני, גם נותנים לך הרגשה של בגרות.
אפשרות שניה: אפשרות זו קצת יותר קשה. בפעם הבאה שההורים שואלים: לאן את הולכת?" לא לענות בכעס ולהתחיל ויכוח מחדש. אלא לבחור בשיטה אחרת לחלוטין. עליך לענות משהו כמו: "אני אומר לכם לאן אני הולכת. אך תדעו שקשה לי מאד כל פעם שאתם שואלים אותי את זה. יש לי הרגשה שאתם לא סומכים עלי, ומנסים לעקוב אחרי. אני רוצה להדגיש לכם – אני אוהבת ומכבדת אתכם, ולא אעשה דבר שלא מתאים לכם." בגישה כזו את בעצם מעבירה מסר שאת מקשיבה להם, ואכן התבגרת, ובזכות החינוך הטוב שלהם – תדעי להתנהג כראוי. תשובה נוספת יכולה להיות: "אני חשבתי לחזור בשעה 10 וחצי. לדעתי זו שעה סבירה, ולא תפגע בלימודים שלי מחר. האם זה בסדר או אולי צריך לשקול שעה אחרת?" וכאן יש פתח לדיון מעשי ועניני על השעה המתאימה, ולא סתם מאבקי כוח של מי יקבע למי באיזה שעה יחזור.
בכל מקרה זכרי, כיבוד אב ואם היא מצוה מאד חשובה, ומהווה בסיס לכל האמונה בה', ולכן יש להזהר בה ביותר. אפשר בחוכמה למצוא את השילוב בין העצמאות בהתנהלות החיים שלך ובין כבוד והקשבה להורים.
בהצלחה רבה!
נעמי, חברים מקשיבים
