רוצה להיות מדריכה ולא בטוח שיתנו לי

שלום ליאת!
אכן, נקלעת למצב לא קל. כשאנו רוצים משהו לא כל כך טוב ולא מצליח לנו – אנו אומרים נו, מילא. אבל כשרוצים דבר טוב, לתרום ולבנות, ולא מצליחים – זה בהחלט יותר מתסכל.
אני רוצה לתת לך שתי נקודות מעשיות לחשוב עליהן, ואחר כך כיוון להסתכלות כללית.
ראשית – עם ישראל לא מתחיל ולא נגמר בסניף. יש אנשים שמדריכים בסניפי מצוקה או במקומות קטנים ומבודדים, גם אם זה לא ליד הבית. אפשר לתרום ולהרגיש סיפוק גם מחוץ לתנועת נוער. אינני יודעת היכן את גרה ומהן האפשרויות, אבל כדאי שתבדקי את זה בפתיחות (אך גם בזהירות).
שנית – לדעתי צריך לשנות גישה לגבי ילדים קטנים. יש נשים רציניות שהולכות להיות גננות ומלמדות את הילדים יסודות חשובים ביותר. במידות, בסדרי עדיפויות, ביחס לחברה, לתורה ולמצוות. קל וחומר שאפשר לעשות את זה בשבטים הצעירים, שהם בערך אמצע יסודי. ילדים מאוד אוהבים ספורים, גם דיונים, ואפשר לבנות בהם דברים נפלאים, שנחרטים עמוק, בגלל הגיל הצעיר. אולי זה התפקיד שלך? (ראי תשובה אחרת שלנו- הדרכה של שבטים קטנים- http://kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=1952) .
תני לצוות להציע לך שיבוץ. אל תגלי להיטות גדולה מדי, כי זה יוצר דחייה. אחרי שתראי מה מציעים לך (הרי את דעתך כבר אמרת ) – אולי תוכלי לשקול ולהחליט.
מעבר לכל זה, זוהי הזדמנות לסגל גישה של אמונה. להגיד (ולנסות להפנים) שה' מנהל את העולם יותר טוב מאתנו, יש דברים שמתברר רק אחרי כמה שנים עד כמה הם היו לטובה, ויש דברים שלא נדע אף פעם. בכל אופן אנחנו מאמינים ומודים על הכל. כמו שאמרו חז"ל על "בכל מאודך" – בכל מידה ומידה שהוא מודה לך, הוה מודה לו במאוד מאוד.
בהצלחה בכל דרך בה תפני!
טל, חברים מקשיבים
tal@makshivim.org.il