ריב עם חברה

שלום לך,

יצאתי נסערת ומבולבלת ממכתבך, תחושה של "עלי היו כולנה"…מכל כוון, כעסים וריבים, וכולם מסובכים עם כולם, אוירה של סודות ותככים וחשבונות רבים, וכולם אשמים וכולם נפגעים… אז בואי ננסה לעשות קצת סדר בדברים כדי להבינם, אשתדל להתיחס לדברים אחד אחד.

[שונות, רבה ככל שתהיה, אינה סיבה לריב!] את כותבת שאת והיא שונות ולכן יש לכן מריבות מרובות, למה? אז מה אם אתן שונות? זה דווקא מענין יותר, יכול להפרות את הקשר. יש לכל אחת משהו שלשניה אין. הסיבה היא לא בשונות אלא בגאוה ובחוסר הסובלנות שלכן זו לשונות של זו, האני תופס את כל המקום ולא נשאר מקום לזולת, ולכן המריבות.
כל המריבות שתארת מבוססות, אם תעייני שוב במכתבך, על הנסיון לראות איפה השניה לא בסדר, על אי קבלת הזולת כפי שהוא או לנסות להבין אותו ממקומו וכאבו, ועוד עם ביטוים קשים של ביקורת. גם אם הביקורת צודקת ואמיתית, זה לא התפקיד שלנו. האחד שאותו אנחנו רשאים וצריכים לבקר זה את עצמינו!
היא חצתה גבולות, כדבריך, יכול להיות, אך אין לך מה לעשות בענין זה, מה שכן יש לך לעשות וחובתך לעשות הוא לחשוב מה הקב"ה רוצה לומר לך דרך המצב הזה שנקלעת אליו. בכל מצב בחיינו יש שני מרכיבים: האחד של השגחה פרטית והשני של בחירה חופשית. כרגע העובדה שחברותיך כועסות ואת הפגועה והנאשמת זה מצב של ההשגחה שלך (הקב"ה מחנך אותך באמצעות חברותייך הן הכלי בידו), ואותך לא צריך לענין מצבן, צודק או לא , אלא רק מה זה אומר לך! והבחירה להגרר לתוך מריבה מכוערת וילדותית עם כעסים מכל הכוונים (וספק עבודה זרה:- שכל הכועס כאילו עובד ע"ז)-או לצמוח מתוך זה, להתעלות, להתרומם מעל הקטנוניות והגאוה והכבוד ולעשות משהו שהוא מאד קשה לנו בגלל הכבוד העצמי שלנו, אבל באמת זה הכבוד האמיתי, לגלות את מידת הענווה שבנו.

במקרה שלך – הייתי פונה לחברתך (במכתב-אם קשה לך בע"פ) ואומרת לה בענווה –שאני לא רוצה להיות שותפה בריב או בפגיעה כלפי שום אדם, ואני מתנצלת על הפגיעה בה.
וכל זה בלי תנאי , בלי לחשוב איך היא תגיב,יכול להיות שהן תכבד ותבין והכל יבוא על מקומו בשלום ומכאן ואילך נלמד תוך מודעות ודיבור על זה, לכבד זו את זו ולהתיחס יפה ובפחות ביקורתיות ושפיטה זו לזו ובצורה יותר מקבלת ,שזו אוירה שבה אפשר הרבה יותר לבנות אופי נעים ומתוקן מתוך אהבה, הערכה ותמיכה של הסביבה. אבל יכול להיות שהיא תעליב אותך, תאמר שאת חנפנית וכו'-אז מה?-את עמדת במבחן שלך כלפי שמים וכלפי עצמך- ואז תזדקקי לאומץ כדי לא להגיב ולהגרר לעוד מריבה, ולסבלנות, לעבוד על עצמך ולבנות אופי נינוח ומקשיב ולרכוש חברות חדשות יותר מבינות…

בכל מקרה כדאי לזכור את דברי פרקי אבות- לעולם להיות מן הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים…

בהצלחה רבה (ספרי לי איך הסתדרו הדברים)
ברכה.

[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!