רצון לנתינה בחברה ובבית – מה יוצר את ההבדל?

לשואלת היקרה שלום וברכה!

דבר ראשון אני רוצה להגיד לך.. שאני קוראת את השאלה שלך עוד הפעם ועוד הפעם- ומה שאני בפשטות שומעת ממנה זה שאת רוצה לעזור בבית, אחרת זה לא היה מטריד אותך. את כל כך מחפשת את זה, רוצה להיות בטוחה שהרצון שלך לעזור הוא אמיתי, זה מראה כמה את בחורה אמיתית שמחפשת לעשות טוב! כשאת עוזרת את מרגישה שאת "מתמלאת"- סימן שזה התנהגות פנימית טובה ושהיא ממש חלק ממך! נכון שלפעמים זה קשה ולא בכל המקרים קל ליישם, אבל את רוצה והרצון הוא מה שבסופו של דבר מניע אותנו לפעול.

כמו שאמרת, באולפנה, בסניף ועם חברות את מרגישה שקיימת בך יכולת גדולה לעזור ולעשות טוב ואת משתמשת ביכולת הזו ומוציאה אותה אל הפועל. ישנם מקומות שבהם את מרגישה שיותר קשה לך להשתמש ביכולת הזו- לדוגמא בבית..

לפעמים אנחנו עלולים לחשוב שאם במקום אחד אנחנו מתנהגים בצורה אחת ובמקום אחר אנחנו לא מתנהגים ככה אז זה אומר שההתנהגות שלנו היא "לא אמיתית". אם יש לך יכולת כלשהי (למשל לתת ולעזור) ובמקומות מסויימים קשה לך להוציא אותה אל הפועל- זה לא אומר שבמקומות בהן את כן נותנת מעצמך את לא אמיתית, אלא פשוט שיש הבדל בכמה שאת נותנת מעצמך במקומות שונים. הפוטנציאל קיים בך- ובמקומות מסויימים את מיישמת אותו, זה כוח אמיתי ולא מזוייף. ורק נשאר לנו לברר- למה יש לנו התנהגויות אחרות במקומות שונים?
אני מציעה לך לנסות לחשוב עם עצמך על השאלה הזו, ברור שכבר שאלת את עצמך לבד אחרת הדברים לא היו מעסיקים אותך. אבל בכל זאת- מה גורם להבדל בהתנהגות שלך בין הסניף/האולפנה לבין הבית? מה יש בחברות שיותר מושך אותך לרצות לעזור ולתת מעצמך, ומה יש בבית שיכול לעכב את הרצון להתנהג בצורה כזו?
על השאלות האלה רק את יכולה לענות את התשובות הכי טובות, אבל בכל זאת אתייחס למספר כיווני חשיבה אפשריים מה מביא אותנו להתנהג אחרת במקומות שונים, ובפרט במקרה שאת מציגה..

[תועלת- לטווח קצר או לטווח ארוך? ]
לפעמים בעולם החברתי יותר קל לנו לראות את התועלת של מה שאנחנו משקיעים ועושים: אני נחמדה לחברה שלי- אז היא תהיה נחמדה אלי, אעזור לעשות משהו קבוצתי- ממילא אהיה יותר מקובלת וכו´. ישנה הרגשה לפעמים שבחברה אנחנו צריכים "להלחם" על המקום שלנו, המקום שלנו לא בטוח ואנחנו צריכים כל הזמן לשמור עליו. לא כן- בבית! שם המציאות שלנו היא יותר מובנת מאליה, יותר בטוחה. אולי בגלל זה נראה לנו שפחות חשוב להשקיע בה, מפני שהתועלת מההשקעה בה פחות נראית לעין, הרי בכל מקרה אני אשאר פה..
בנוסף המסגרת של הבית היא הרבה יותר מחייבת. אנחנו נמצאים בה כל הזמן ולכן הדרישות גבוהות יותר. לחברות שלי אני יכולה לעזור יום-כן יום-לא, להחליט מתי בא לי להגדיל ראש ומתי לזנוח את הכל בצד, אבל בבית- יש יותר מטלות, ובעיקר ציפיות שאמלא אותן ושאהיה אחראית.
אבל בדיוק בגלל הנקודה הזו מאוד חשוב וכדאי להשקיע במשפחה. מקומך בחברה הוא חשוב וטוב, יכול לבנות אותך מאוד ולקדם אותך, אך אל תשכחי שהמשפחה היא זו שנשארת איתך לכל החיים (אני יודעת שזה נשמע קלישאתי, אבל זה באמת כך..), היא זו שתלווה אותך בהחלטותיך המשמעותיות ותהיה איתך לאורך כל הדרך. את הרווח מההשקעה במשפחה אולי קצת יותר קשה לראות ביומיום, זה רווח לטווח ארוך שילווה אותך- הקשר עם ההורים ועם האחים, האחריות והנסיון שאת לומדת מכל הדברים שאת עושה בבית ועוד.

["אין לי כוח…"]
אפשרות נוספת: יתכן גם כי את משקיעה כל-כך הרבה אנרגיה מחוץ לבית, כך שאת מגיעה הביתה וכבר לא נשאר לך כוח לעשות כלום למען המשפחה (למרות כל הרצון הטוב!). למשל עבדת כל הלילה בסניף עם השבט או שעזרת לחברות שלך באולפנה או שהתנדבת לפרוייקטים שכבתיים, ואז את מגיעה הביתה בסוף היום.. וכבר אין לך כוח וחשק לעשות כלום! יש לנו מלאי מוגבל של כוח ויש גבול כמה אנחנו יכולים לתת מעצמינו..
זה מעולה לתת מעצמך ולעזור, אני בטוחה שזה מאוד מפתח אותך ואת האישיות שלך! אבל חשוב כמו כל דבר כמעט בחיים- לעשות את זה במינון המתאים. לראות שנשארו לנו אנרגיות פיזיות ונפשיות לדברים נוספים שאנחנו צריכים לעשות מחוץ למסגרת החברתית, ולהשקיע במערכת המשפחתית שהיא כה חשובה.
זה לא פשוט, אני בטוחה בכך. לפעמים זה קשה לשים לעצמינו גבול ולהשאיר זמן וכוחות כשבדיוק איזו חברה רוצה שנישאר לדבר איתה זמן-מה או שיש בדיוק ערב להרים בסניף.. אבל בסופו של דבר זה משתלם.
אני מאחלת לך שבעקבות זאת תהני ותרגישי סיפוק גם מהעשייה בבית ותרגישי שאת מתמלאת ממנה ומקבלת ממנה כוחות כמו מהעשיה בחוץ ואף יותר ממנה.

אם יש לך שאלות נוספות, מוזמנת לפנות לאתר או אלי למייל.

אודליה

Odelia1232@gmail.com