שאלות בענייני חומרות

בס"ד
שלום רב לך.
קודם כל יישר כוח על השאלה המנומקת היטב. סליחה על העיכוב הגדול בתשובה!

לגבי השאלה הראשונה, ביקשת דרך שבה ישכון אור ואני חושב שהדרך הזו כתובה בתורה: ["תמים תהיה עם ה' אלוקיך"]. אנחנו מקיימים מצוות כי זה רצון ה', וכל אדם עושה לפי מיטב הבנתו מהו רצון ה'. כמובן, כמו שכתבת, כשיש מחלוקת בין פוסקים גדולים ברור ששניהם הולכים לאמיתה של תורה ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.
לכן השאלה שלך לא כל כך משמעותית לעבודת ה'. בוא נשאיר את החשבונות של הקב"ה – לקב"ה!

אם בכל זאת אתה רוצה לעסוק בשיקולי שכר ועונש, אני לא בטוח שאני הכתובת המתאימה אבל אעלה כמה דברים.
צריך לדעת שיש שני מישורים של שכר שה' נותן לנו.
מצד אחד יש את השכר על קיום דבר ה', והשכר הזה הוא שווה בין מי שמקיים דברי הפוסק המקל ובין אם הוא מקיים את הפסיקה המחמירה.
אך יש עוד רובד של קבלת שכר, ואותו ציינת בשאלתך והוא 'לפום צערא אגרא'. ברובד הזה מי שמתאמץ יותר ברור שהוא מקבל יותר שכר. יכול להיות ששני אנשים שמקבלים על עצמם אותו פוסק יקבלו שכר שונה בקיום פסיקותיו. אדם שקשה לו לקיים פסק מסוים כי בשבילו זה ניסיון גדול הקב"ה נותן לו שכר על המאמץ, ומצד שני יכול להיות אדם שהוא מקיים את אורח חייו על פי פוסק מחמיר אך קל לו מאוד בזה כי נפשו נוטה לחומרות ודווקא אם הוא יקיים את פסיקתו של רב שאינו מחמיר הוא לא יישן כל הלילה.
בנוסף, אולי מי שנוהג כשיטות מקלות – מקבל אתגרים אחרים?
אבל כמו שכתבתי אני לא מתמצא גדול בעניין. אני חושב שהכי טוב כמו שהתחלתי – תמים תהיה עם ה' אלוקיך!

עוד שאלת מה העניין שגדולי ישראל נהגו בעצמם חומרות יתירות.
צריך לדעת שיש כמה סוגים של חומרות.
א. וודאי שיש עניין להוציא שבת אפילו כמה שעות אחרי שכתוב בלוחות השנה, והוא הנקרא בהלכה תוספת שבת. וזה שאסור לעשות מלאכות (אומנם מדרבנן) מראה על הקשר לשבת שיש עדיין.
ב. יש חומרות שבאמת יש שיטות בראשונים שאומרות לחוש להם אלא שאנו לא מכירים את כל הראשונים. למשל בדוגמא של האריז"ל שחשש להוציא את ידו מתוך זקנו, יכול להיות שהוא ידע שתתלש לו שערה וא"כ זה מוגדר כפסיק רישיה דלא ניחא ליה שזה התירו רק במקום כבוד הבריות וכד' ולכן הוא חשש לזה.
ג. באמת לא תמצא שגדולי ישראל מחמירים חומרות להמתין בין בשר לחלב יומיים כי אין לזה מקור כלל בדברי הפוסקים.
דווקא הכף החיים שהבאת הוא התשובה לשאלה מדוע להחמיר למרות שהשו"ע לא פסק כך. הוא כותב שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה ולכן מי שמתעלה במדרגות גבוהות צריך להקפיד עם עצמו לצאת ידי חובת כל הפוסקים כחלק מהדברים שהוא עושה לפנים משורת הדין. ההקפדה של צדיקים האלו מובילה לעוד כל מיני מעשי חסידות שאין אנו רגילים לעשותם (תעניות, גילגולי שלג, אי שתיית יין או מנהגים שלא להתגלח ולא לאכול בשר) ולכן אין לראות בהם המלצה לנו, ואם היו שואלים את האר"י וודאי שהיה מורה לנו את השו"ע.
אל דאגה, כשנגיע בע"ה לדרגה שהחומרות האלה ידברו אלינו – נתחבר אליהן באופן טבעי, ואם כדי להתרומם נצטרך להזדכך – בודאי נשמח לעשות זאת.
כל טוב
ליעד, חברים מקשיבים