שאלות קשות על עקידת יצחק

שלום רב.
מתוך שאלתך אני מרגיש שאת מתקשה, ומעוררת שאלה שאיננה רק שאלה שכלית, להבין את הדברים, אלא אולי בעיקר, שאלה שמקורה ברגש, בנפש פנימה שלך, את מרגישה שהדברים לא מתיישבים, שהם קשים לך לקבלם ולהבינם, כיצד הדבר יכול להיות?
ואכן פרשת העקידה היא פרשה לא פשוטה, פרשה שדורשת מאיתנו לעיין בה עוד ועוד, על מנת שנבין אותה לעומק, עד שהדברים יהיו ברורים ובהירים.
כאשר אנו יודעים שמדובר באנשים גדולים כפי שאתה כותב בתחילת דבריך, אתה מבין בעצם שהחסרון הוא בהבנה שלנו בראיה שלנו, שאולי אנו לא רואים את הדברים בצורתם המלאה אלא רק בצורה חלקית ולכך מתעוררות לנו שאלות, ולכך כאשר מתעוררות השאלות, הדבר בא אלינו בדרישה להעמיק יותר על מנת להבין את הדברים בצורה נכונה יותר ושלמה יותר.

אמרו המפרשים שהנסיון הזה תפקידו לרומם את אברהם ולהפיץ את שמו בכל העולם.
אמנם הנסיון הוא לא פשוט, הוא דורש מאברהם להקריב את היקר לו, ויתר מכך גם מעשה זה עלול להצטייר לגמרי באופן הנוגד את כל מפעל חייו של אברהם. אברהם כל חייו פעל על מנת לקרב את כל הבריאה לקרוא בשם ה' ולזנוח את כל העבודות הזרות שהיו אז בעולם, והנה הוא עצמו עושה מעשה הדומה כל כך למעשיהם, כל כך מוריד את ההשפעה שהיתה לו קודם לכן, אך אולי דוקא בנקודה זו מונחת האפשרות להתקדם ולהתעלות למדרגה הבאה העליונה מעבר למדרגות העליונות שאברהם כבר הגיע אליהן, והיא מדרגת הביטול לה', העשיה של רצון ה' גם אם הוא קשה כל כך, גם אם הוא נוגד כל כך את כל הדרך שהאדם הלך עד עתה, שמגלה שלא את מה שנראה טוב אנו מחפשים אלא את האמת האלוקית, את דבר ה' גם אם קשה לנו לקבלו.
אברהם יודע את כל הנתונים שהזכרנו, יודע את המשמעות הזו, של הקרבת יצחק, אך איננו נרתע, כאשר הוא יודע בודאות את רצון ה' (שכן קיבל את דברי ה' בנבואה ממש לעומת כל עובדי העבודה זרה שעשו לפי שדעתם בלא ציווי אלוקי) הוא לא מנסה להתחמק מהנסיון אלא יודע שאם זה רצון ה' הוא ינסה לקיים אותו באופן השלם ביותר, באופן שיהיה נחת רוח לה' מהמעשה.
[אנו הקוראים את הסיפור מהתורה, וניצבים לאחר מעשה, יודעים את רצון ה' שהיה במעשה זה, יודעים שמעולם לא עלה על דעת ה' להקריב את יצחק קרבן, אלא הכל היה מעשה על מנת להכיר את שם ה' בעולם, לרומם את אברהם וכו'.]
אברהם אמנם לא ידע שהוא לא אמור לשחוט את יצחק, ובכך התגלה שהמסירות שלו היתה גם על שחיטה והקרבה, אך לא היה זה רצון ה', ולכך נקרא לאברהם לעצור, התוצאה היתה כאילו הקריב את יצחק, ואף השכר היה שלם.
ממעשה זה של התמסרות לרצון ה', מקבל עם ישראל כח להתמודד עם כל הקשיים ועם כל הזמנים האלו, ומתקדם לקראת הבנין השלם של עם ישראל ושל העולם.
התפילה לה' שלא יהיה צריך להקריב את יצחק איננה שייכת במצב זה, אברהם יודע להתפלל כאשר הוא נצריך לכך, כאשר הוא יודע שזה רצון ה' שיתפלל לבטל את הגזירה כפי שעשה על אנשי סדום, שהבין שרצון ה' שיתפלל עליהם. אך כאשר הוא יודע שרצון ה' הוא שיעשה מעשה זה, התפילה היא בעצם לנסות לשנות את רצון ה' באופן מפורש ודבר זה כבר לא פשוט. (ישנה אריכות גדולה בענין התפילה ושינוי הרצון ואין רצוני להכנס אל הדברים כעת למרות שהדברים דורשים לימוד והעמקה) אברם יודע שאין רצון ה' שהוא יתפלל על הדבר ולכך חלק מהמסירות שלו לרצון ה' זה לא לנסות לבטל את הענין אלא להשתדל לקימו באופן השלם ביותר, ולכך הוא קם בבוקר מוקדם ועושה את הכל בכוחות עצמו ובזריזות הגדולה ביותר כיאות למעשה מצוה (מוישכם אברהם בבקר אנו לומדים את החיוב להיות זריזים מקדימים למצוות כפי שלומדים חז"ל).

אקוה שהדברים שכתבתי יעזרו מעט לענות על השאלות ששלחת,
בהצלחה רבה
יצחק.