שוכח את הלימוד, פיאות בבי"ס חילוני

שלום ליאור!
הדבר הראשון שעליך לזכור תמיד תמיד הוא – ה' אוהב אותך! עם ישראל כולו הם בנים של הקב"ה, ואתה יכול לשער כמה גדולה השמחה בשמים כשמישהו מהבנים שהיה קצת רחוק (הכל יחסי, כמובן) – הולך ומתקרב. אפשר לומר שזה כמו שני חברים שלא ראו אחד את השני הרבה זמן, ופתאום הם נפגשים – בדיעבד, זה הרבה יותר משמח משני חברים שתמיד היו ביחד…

ביחס למה ששאלת על זכרון הלימוד, תזכור שני דברים: ראשית, יש מצוה בפני עצמה ללמוד תורה, והיא מתקיימת גם אם שוכחים אחר כך (אפשר לעיין על כך במדרש רבה לשיר השירים, פרשה ה'). זאת משום שכאשר אנחנו לומדים תורה זה כאילו שאנחנו נפגשים עם הקב"ה, עם דבר ה' העמוק והנפלא ביותר, ולפגישה בעצמה יש ערך גדול.
נכון שיש עוד מצוה, להפנים, לזכור, ולדעת את מה שלומדים, וכדאי להשתדל בעניין (ויש גם כל מיני טכניקות שתוכל לסגל לעצמך), אך בל נשכח שהשכחה היא טבע אנושי, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת.
עוד נקודה חשובה מאוד שקשורה אליך במיוחד היא, שבדרך כלל קשה בבת אחת להפוך את האישיות ולקיים את כל פרטי המצוות תוך יום (וגם לא שנה), ולכן חשוב מאוד להציב מצד אחד את היעד אליו אנו שואפים – קיום כל המצוות על פרטיהן, ולזכור יעד זה תמיד, אבל בפועל חשוב שההתקדמות לעבר מטרה זו תהיה צעד אחר צעד (כמובן שהקב"ה יודע שאנחנו לא מלאכי השרת, ולא מצפה מאיתנו להתנהג כאילו כן היינו). תזכור תמיד שהקב"ה שמח לא רק על המעשים אלא גם על הרצון, כשם שאבא שמח על הרצון של בנו לעשות לו נחת רוח, גם כשאין באפשרות הבן ליישם בבת אחת את כל רצונו. לגבי הלימוד, למשל, כדאי יותר להתאמץ לזכור מה שנוגע ליסודות התורה, בהלכה ובאמונה.
מכאן אנחנו מגיעים גם לשאלתך על הפאות (אני משער שכוונתך לגידול פאות מעבר לשיעור המחוייב בהלכה). האמת היא שלא ביררתי את המקורות למנהג זה, אבל גם אם יש לו מקור – מעשה כזה נקרא בהלכה 'הידור מצוה', תוספת על העיקר המחוייב, וביחס למעשים כאלו יש שני עקרונות חשובים:
קודם כל, כמו שהזכרתי קודם – דרך עבודת ה' היא להתחיל בעיקר, לבנות אותו קומה על גבי קומה, ואח"כ יש מקום גם להוספות. לפעמים תוספת בשלב כזה עלולה אפילו להפריע. בהקשר שלנו – יכול להיות שתגובת החברה דורשת ממך השקעת כוחות ששוב באה על חשבון העיקר. הקומות היסודיות של עבודת ה' אינן נמצאות בזוהר, אלא בספרי הנגלה – בקיום מצוות בין אדם למקום ובין אדם לחבירו, וכדאי להשקיע בהם את הכוחות והמאמצים. אגב, יצא לך לראות פעם את סדרת הספרים 'פניני הלכה?' אם לא – מומלץ מאוד, לדעתי (בהוצאת ישיבת הר ברכה, אבל יש גם בחנויות).
ב. יש עוד עיקרון חשוב ביחס לתוספות והידורים, שקשור גם ליחס הכללי שלנו ל'מה אומרים אחרים'. הרמ"א בתחילת השולחן ערוך כותב: "ולא יתבייש אדם מפני המלעיגים עליו בעבודת ה' יתברך". כל אדם בריא בנפשו צריך לפתח כוחות, שלא יושפע ממה שהסביבה חושבת, כאשר הוא עושה דברים שהוא מאמין שהם נכונים. אבל, הדרכה זו נכונה כאשר מדובר בדברים שהם עיקר הדין. כאשר מדובר בתוספות שאינן מחוייבות, על האדם לשקול גם את יחס הסביבה, כדי שלא יגרמו מעשיו לחילול ה' – כאשר הרואים לא יבינו אותם. כמובן שאין הכוונה שיתנהג אדם כסמרטוט החושש מכל מה שיאמרו עליו, אלא רק שלא יתנהג בצורה שנראית מוזרה. זה קשור לכלל כללי יותר, שכל תוספת שאדם עושה צריכה להישקל, שלא תבוא לידי קולא בדבר אחר. אם היית רוצה להרחיב בנושא, הייתי ממליץ לך מאוד לעיין בפרק "משקל החסידות" בספר מסילת ישרים של הרמח"ל.
אני מאחל לך כל טוב בחיים, והצלחה רבה במעלות עבודת ה' עד מאה ועשרים
יעקב, חברים מקשיבים
yaakov@makshivim.org.il