האם מבחינה מוסרית ודתית היה מותר לשחרר מחבלים תמורת גופות של חיילים שבויים?
שלום לך.
יפה שאלת, שכן התורה היא שמתווה את הדרך המוסרית בה צריך ללכת ומתוכה יש לפעול, היא שנותנת בנו ערכי נצח, ואנו ובראשינו גדולי התורה והאמונה מחויבים להמשיך ולהשפיע מאורה של תורה ולענות על כל שאלה שמציבה לנו המציאות המשתנה, על כל סיבוכיה ובכך להאיר את העולם כולו בדרכי מוסר.
אכן זו שאלה מסובכת מאוד, ולהלן נסביר רק את העקרונות ההלכתיים בצורתם הראשונית בכדי לגשת לשאלה זו:
מצוות פדיון שבויים הינה מצווה רבה וחשובה, וכן כתב הרמב"ם (הל' מתנות עניים פ"ח ה"י):"..ואין לך מצווה רבה כמו פדיון שבויים שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים ובכלל הערומים והריהו בסכנת נפשות". כלומר מפני שלשבוי ישנן רעות רבות(רעב,צמא,מוות, ביזוי, עינוי והשפלה) קיימת חובה דתית מצד כלל הציבור לפדות אותו ולהצילו.
אך מאידך, ודאי חייב להיות גבול למחיר בו הציבור מחוייב לפדות את השבוי. וכן כתבה המשנה במס' גיטין (מה:):"אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן -מפני תיקון העולם".יש להעמיד ולשקול את טובת הכלל מול טובת היחיד. כלומר, על הציבור לשלם מחיר אך קיים לו גבול. הגמרא הביאה לדין זה של המשנה שני נימוקים, הראשון הוא :"דוחקא דציבורא", כלומר תשלום סכומים אדירים של כסף ה"יותר מכדי דמיהן" יקשו וידחקו את הציבור מאוד. הנימוק השני הוא שבכך אנו מעודדים סחטנות מצד גונבי האנשים. כלומר, בכך שאנו נכנעים לדרישותיהם הכספיות של גנבים אלו אנו מעודדים אותם לגנוב ולשבות עוד יהודים ואף להעלות את המחיר בו נצטרך לשלם על השבויים בעתיד. ועל כן, על ידי שחרור של יהודים אלו ותשלום כספי גבוה קיים חשש סביר שרק יגרם נזק לכלל הציבור ובכך אנו גורמים לסכנת נפשות על כלל הציבור .
וכן נפסק ברמב"ם (הל' מתנות עניים פ"ח הי"ב) ש"אין פודין שבויים יתר על כדי דמיהם מפני תיקון העולם".וכן פסק השולחן ערוך (יו"ד רנ"ב ד').
במהלך הבירור ההלכתי במהלך הדורות, הועלו מעט סיבות שונות להקל בזה ולשלם סכום כסף גדול בעבור שבויים אף יותר על כדי דמיהם (לדוגמא עיין תוס' גיטין נח. בד"ה "כל ממון" ששם טענו שאם קימת סכנת נפשות ממשית אפשר להקל, או שמדובר בתלמיד חכם שהיותו שבוי מחלישה את רוח הציבור בכללו. ועוד עיין בים של שלמה גיטין פ"ד, שתמהה תחילה על המהר"ם מרוטנבורג שהיה בעצמו שבוי ולא הסכים שהציבור יפדה אותו משביו בגלל המחיר הרב שבקשו עבורו. ויש עוד ועוד.
אך קיימים הבדלים ברורים בין הדיון ההלכתי שהיה עד כה לבין המציאות כיום:
א. המחיר: העיסוק ההלכתי עד כה, לרוב, היה בעבור סכומי כסף או דומיהם, שכן המדובר בקבוצות של גונבי נפשות למטרות רווח. אך במציאות כיום אנו דנים בשחרור מחבלים שאין ספק שתגרום סכנה ישירה ועקיפה לכלל הציבור, הן פעילותם של מחבלים אלו ממש שכן הם אינם מתחרטים על מעשיהם ואף אינם מצהירים אף לא כלפי חוץ על נכונותם לחדול מהטרור אלא להפך הם מלאים תאווה להשחית ולהרע לכל יהודי באשר הוא. והן בעידוד המוטיבציה של ארגוני הטרור הרבים להמשיך ולחטוף ולשבות, מתוך ראיה ברורה שהדרך הזו הינה כדאית ומועילה להשגת האינטרסים הרצחניים שלהם.
ב. התמורה: העיסוק ההלכתי עד כה היה בקבלת אנשים חיים, ומתוך הסבל הרב שקיים במצב החיים של שבוי קיימת החובה הציבורית, על גבולותיה השונים, כלפי היחיד החי- הסובל. אך המציאות כיום, כפי שהעלתה בשאלתך התמורה היא גופות של אנשים שעם כל החשיבות ההלכתית של כבוד המת התמורה הינה זעומה ביחס למחיר הרב שנשלם ואפילו בטווח הקצר מאוד.
אי לכך, לעניות דעתי, מכל העולה עד כה העמדה התורנית הינה שאין לשלם מחיר כה יקר ומסוכן בעבור גופות חיילינו.
עם כל זאת ,יש לציין, כי קיימת חובה של חיילנו לערוב לחייו של כל שבוי. ואף להסתכן במידה רבה של סכנת נפשות בכדי להצילו. מפני שכל חייל היוצא לפעילות מלחמתית בא מתוך הרעות והערבות ההדדית בכך שינצל ע"י חבריו בעת צרה "אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד" וזהו הכוח המניע של הלוחם- הרעות. עם כל זאת, יש לערוך הבחנה ברורה בכך שבשאלתך אנו דנים בכניעה של הציבור בישראלי לסחטנות נוראית שרק תגרום סכנת נפשות עתידית ותגרום נזק כבד.
אשר למשפחות השבויים, צריך לחבק אותם חזק ולכאוב עמם את כאבם הקשה מנשוא. אך עם זאת, שבאים להכריע בשאלה מוסרית זו צריך לדון בדברים על פי אמות מידה מוסריות של תורת אמת, ולא ע"פ כאב וכניעה אלא מתוך בירורה של תורת אמת הרואה את כל השיקולים הפרטיים והכלליים בצורתם הרחבה ביותר.
אך עיקר העיקרים שיש להוסיף על כל האמור לעיל, שכל העובדה שאנו נדרשים לשאלה זו היא הינה חולשה. שכן היום ארגוני הטרור, המבקשים לכלותינו, מזהים בנו את חולשה וחוסר יכולת עמידה לאומי, המופגן בצורה בוטה ובולטת ביותר במערכת התקשורת ואף היא מערערת את כוח עמידתנו ואת כח ההרתעה של צה"ל. כל עם בריא ברוחו ובתודעתו הלאומית לא היה נותן להגיע למצב שפל זה.
אין ספק שעצם העובדה שאויבינו שובים ממנו שבויים היא חילול כבוד ישראל, ומתוך כך היא חילול ה' חמור מאוד! שעליו אל לנו לסלוח! וצריך להתעורר בכוחות איתנים ולהשיב מנה אחת אפיים לכל שונאינו. צריך לדעת שאנו נלחמים את מלחמות ה' והוא הנותן לנו כוח לעשות חיל ולנצח את כל אויבינו.
ואכן ישנם קולות בריאים, לא מעטים בעם שקצה נפשה מהחולשה הכללית והולכים ותובעים מלחמת חורמה בטרור הרצחני.
יש לחזק את העם ברוחו האיתנה מתוך חוסנה ואמיתה של תורת אמת, לברר וללמוד את תוקף זכותנו על הארץ ואת משמעותו הרבה של פרק החיים הלאומי הזה- 'אתחלתא דגאולה'.
שאול, חברים מקשיבים
