שלום בית עם הורי ועם עצמי

שלום רב,

במסגרת מצומצמת זו, ננסה להציב יסודות ראשוניים שעשויים לסייע בהתמודדות בריאה עם המצב המורכב שתיארת. ראשית, 'יישר כוח'. זאת בין השאר עקב רצונך לשלב בין שתי מטרות הנדמות כסותרות: המשך טיפוח קשרי משפחה בריאים יחד עם בחירה אישית של דרכך.
רבים חשים שיש הבדל בין אורח חייהם לבין זו של הוריהם (בין מפני שהם חשים 'תורניים' יותר מהוריהם, ובין להפך). אך רבים רואים רק צד אחד (בדרך כלל שלהם…) ומתעלמים מהצד השני. בשאלתך הבוגרת גילית שאתה מודע לאחריותך גם לשלום הבית ולא רק לסלילת דרכך.
שנית, שאלתך יפה, בהיותה מופנית כלפי עצמך. בעת מחלוקת, רבים שואלים מה השני צריך לתקן. אך אתה לא מתמקד במה שההורים צריכים לעשות אלא בתפקידך במציאות העכשווית. (אגב, גם הורים רבים שואלים שאלה זהה: 'כיצד לטפח חיי משפחה בריאים בעת מחלוקת ערכית עם הילדים?').
שלישית, צריך לזכור שלהורים יש ניסיון חיים, והמניע העיקרי שלהם הוא אהבתם כלפינו. לכן, גישה בוגרת מחייבת ניסיון כן להבין את ציפיותיהם ולבחון האם ניתן לאמץ לפחות חלק מהנחיותיהם.
רביעית, הנך מצפה שיכבדו אותך כפי שאתה. כביש זה הוא כמובן דו-צדדי, ויש לכבד את ההורים על דרכם ושאיפותיהם.
חמישית, הביקורת הנמתחת על צעיר המתנהג בצורה שונה מהוריו, נובעת לעיתים מהחשש שהוא 'יתדרדר' בתחומים רבים. מתוך אמונה שאינך כזה, הרי שלפתחך ניצב אתגר: להוכיח (לעצמך!) שהשינוי המסוים שאתה מתנסה בו, אינו מעיד על כלל אישיותך. להראות (לעצמך) שאתה קשוב לזולת ובעל חסדים, ערכי ואידיאליסט, וכן הלאה. בכלל, אנשים בימינו מהר מידי מחלקים ציונים מי 'יותר דתי' ומי 'פחות'. והרי אחד יכול לבטא את דתיותו בין השאר על ידי הצטיינות בלימוד תורה, ואחר יכול להצטיין בעזרה לנזקקים. אחד משקיע בתפילות מלאות כוונה, ואחר בגמילות חסדים. אל תיכנע לקיטלוגים, ומצא את הדרכים בהם תוכל לגלות את עצמך בתוך העולם הדתי הרחב, המאפשר לכל אחד להשקיע בפרט במצווה מיוחדת משלו, תוך ניסיון מתמיד לקיים את כל השאר. אחרון חביב, זכור שכולנו משתנים תמיד. לומדים ובוחנים, מגלים כוחות ו'לוקחים החלטות'.
אל תקַבֵּע כלפי עצמך דימוי עצמי מסוים. הנושאים הנידונים הם קריטיים לעתידך, וצריך להשקיע מאמץ בכדי לבררם ביסודית.
כדאי למצוא אדם או מסגרת איתם תוכל להקדיש זמן יסודי לשם בניין דרכך בעולם.

בהצלחה!
יונה גודמן.

(פורסם בעלון "עולם קטן")